מה גורם לפרשיות מסוימות להיות בלב סערה ציבורית ולאחרות לא ? אין לי תשובה לזה, אבל נראה לי שזאת שאלה מרתקת.
בלי קשר, מדהים בעיני מה גורם למספר פוליטיקאים מהימין ולתקשורת להמשיך לעסוק במשפט הזה בצורה כזאת אובססיבית. למה זה חשוב מה אמר כל אחד מהעדים ?
צבאית, הארוע הסתיים. בעיני מפקדיו של החייל הוא פעל בצורה לא ראויה ולכן הודח. אני מתקשה להבין את הטוענים בקול נגד העברת הסוגיה לחקירת מצ"ח. תמיכה בטענה הזאת, פרושה הודאה בקול, שלא רק שהטענות של 'שוברים שתיקה' נכונות, אלא שיותר מכך, זוהי מדיניות רשמית, בשונה ממה שטוענים 'שוברים שתיקה'. כך עולה מראיונותיו של עוזי דיין בצורה מתמיהה.
לשם התזכורת, עד לשנת 2000, על כל מקרה הרג של פלשתיני נפתחה חקירת מצ"ח, כפי שבכל מקרה מוות בישראל מגיעה משטרה וחותמת על תעודת הפטירה. במהלך האינתיפאדה הכריזה ממשלת ישראל על "סכסוך מזוין" בינינו לרשות (לא מלחמה), ונלווה לכך הפסקת חקירות מצ"ח. אך מה שהיה הגיוני לשעתו נותר גם לאחר תום ה"סכסוך המזוין" בשנת 2005. למופתעים, צה"ל לא נמצא במלחמה ביהודה ושומרון, הדינים החלים הם לא דיני המלחמה, ולא כל פלשתיני הוא חייל אויב.
גם המילה גיבוי משתרבבת לשיחה בצורה מתמיהה במיוחד. שרות בצבא אינו מקנה גיבוי מוחלט לכל מעשיך, וכדי להמחיש זאת, כדאי לעסוק בשאלה מה היה קורה אם היה עולה חשד נגד חייל צה"ל שאנס פלשתינית ? התשובה נראית לי ברורה והיא נכונה גם למקרה אלאור עזריה, אין גיבוי לחיילי צה"ל שנמצאו אשמים בדין הפלילי. כמובן שאין זה אומר שהוא אשם. אישית, בתור לוחם מילואים איני מצפה לגיבוי מאיש על מעשים (שאין בכוונתי לעשות), שחורגים ממסגרת ההגיון הסביר של טעות אנוש.
חלק מהקופצים על העגלה מנסים לעשות הון פוליטי על נושא שמובלט בכותרות, כמו גם העיתונאים שמנצלים את ההזדמנות לדווח על נושא בעל רייטינג.
אז בכל זאת למה דווקא המקרה הזה מושך כל כך הרבה תשומת לב, בפרט של פוליטיקאים מהימין? בעיני, זה סימפטום לכך שמאז הבחירות האחרונות מעוצב מחדש 'קיר הברזל'. העולם הערבי הכיר בקיומנו, וגם אם, בצדק, נאמין שאנחנו חייבים להיות חזקים, האיום הקיומי שליווה את המדינה מראשיתה ועד ששכחה הטראומה של מלחמת יום כיפור, אינו קיים. זה מאפשר לעבור לשלב הבא של הרעיון הגאולי, ולבנות 'קיר ברזל' חדש בתוך החברה הישראלית, בו אסור להטיל ספק ("לא מתנצלים") בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון, מחיקת השאיפה הציונית להכרה בינ"ל ("הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית בארץ ישראל, שיובטח במשפט העמים", הקונגרס הציוני הראשון), ולכן שלילת כל עדות לכך שיש לשליטה זו מחירים שליליים. לצורך כך, יוקע כל מי שנמצא מחוץ ל'קיר', עד שיבקש להיכנס, תועלם כל בעיה בתוך החצר ('לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה'), והכניסה תותר רק לאלו שמכירים ב"אמת". 'קיר הברזל' הפנים ישראלי יימשך עד אשר ישתכנעו כולם, וכל העולם, כמו שקרה לעולם הערבי. בדיוק כמו שכתב אריה אלדד על חקירת הירי בפלשתיני מהכפר סילוואד "אם הלוחם יועמד לדין, חיילים שיידרשו להגן על חייהם ועל חיי חבריהם יברחו או יסרבו לשרת. וזה בדיוק מה שהשמאל רוצה: להוכיח שאי אפשר להמשיך לשלוט באיו"ש". הבעיה עם הגישה הזאת, הוא מה יקרה לנו אם זה לא יצליח ?