טראמפ מנהל מדיניות אגרסיבית מאוד במישור הכלכלי ביחסים עם מדינות אחרות (ידידות ויריבות כאחד) שכוללת: הטלת מכסים, סנקציות (כולל אישיות), פרוק הסכמי סחר במטרה לחתום על הסכמים בילטרליים, ועוד.
סנקציות כמובן הן אמצעי ולא מטרה בפני עצמה, לכן הלכתי לחפש האם זה אמצעי מוצלח להשגת מדיניות. כמובן שיש מחקרים רבים בתחום אבל אחד מוביל שבוחן את שאלת החקר הזו בדיוק, לגבי המקרים (224) ב-100 השנים האחרונות.
לסנקציות היו מטרות שונות ומגוונות – החלפת משטר (נשיאים או משטר צבאי), מניעת פלישה או ניסיון להביא לנסיגה, שחרור אסירים או פליטים או אזרחים, עצירת ניסיון התגרענות, שינוי מדיניות מסויימת, ערעור יציבות המשטר, סיום מלחמה, קידום זכויות אדם, הפסקת תמיכה בטרור, סכסוכי גבולות ועוד. אם לפני 100 שנה רוב הסנקציות היו קשורות למלחמות, בשנות ה-80 אלו היו זכויות אדם ולאחרונה סוגיות של דמוקרטיה.
הניתוח נותן ציון להשגת המדיניות הרצויה (1- כשלון, 4 הצלחה) ולתרומת הסנקציות (1 – שלילית, 4 – חיונית), מכפיל ביניהם ולאור זאת מעניק ציון כללי בין 1-16 לכל מקרה. כמובן שניתן להעביר ביקורת על שיטת המדידה הזאת, והרי לא מדובר בתורה משמים, אבל בכל זאת זה, חקר המשמעותי ביותר בתחום.
ציון של 16 נקודות (הצלחה מלאה להשגת המדיניות ותרומה קריטית לסנקציות) הושגה ב-14 מקרים:
- 1921 – איום של חבר הלאומים על יוגוסלביה שלא תפלוש לאלבניה.
- 1925 – איום דומה על יוון לסגת מגבול בולגריה.
- 1948-1949 – סנקציות של ארה"ב על הולנד (הפסקת תכנית מארשל) לאפשר עצמאות לאינדונזיה. הסנקציות פגעו ב-1.1% מהתל"ג.
- 1958-1959 – סנקציות של ברה"מ על פינלנד אחרי שנבחר בה ראש ממשלה שנחשב כאנטי-סובייטי. הוא התפטר אחרי שנה. הסנקציות פגעו ב-1.1% מהתל"ג.
- 1961-1965 סנקציות של ארה"ב על סרי לנקה אחרי שזאת הלאימה חברות נפט בריטיות ואמריקאיות. הממשלה נפלה ב-1965. הסנקציות פגעו ב-0.6% מהתל"ג.
- 1965-1967 הקפאת סיוע חקלאי של ארה"ב להודו במטרה לשנות מדיניות חקלאית של הודו בזמן מלחמתה עם פקיסטן. 0.08% מהתל"ג.
- 1975-1976 איום בסנקציות של ארה"ב על דרום קוריאה אם זו תרכוש כור ודלק גרעיניים מצרפת.
- 1976-1977 סנקציות של ארה"ב על טאיוואן אחרי שגילתה שהיא בונה פצצה גרעינית. טאיוואן הודיעה שהיא זונחת את הפרויקט. 0.1% מהתל"ג.
- 1982-1986 דרום אפריקה הטילה סנקציות על לסוטו, כולל מצור שנועד להשבת פליטים. הפגיעה היתה ב-5.1% מהתל"ג.
- 1987-1988 סנקציות של ארה"ב על אל סלבאדור כדי למנוע שחרור אסירים שרצחו אמריקאים.
- 1992-1993 ארה"ב (ועוד מדינות במערב) הפסיקו את סיוע החוץ למלאווי כדי לשנות את מדיניות הדיכוי וזכויות האדם במדינה, ולקדם דמוקרטיה. אחרי בחירות חופשיות שנערכו הוחזר הסיוע. הסיוע שהופסק היה כ-6.6% מהתל"ג.
- 1993 ארה"ב והאיחוד האירופי נגד גוואטמלה. אחרי שהנשיא שחרר את הקונגרס והודיע שהוא שולט בכוח, הוטלו סנקציות שהביאו להחלפת הנשיא. 1.3% מהתל"ג.
- 1994-1995 – יוון נגד אלבניה. אחרי שאלבניה אסרה מספר יוונים, יוון הביאה לביטול סיוע אירופי לאלבניה (כ-2.9% מהתל"ג), שהביא להפחתת עונשי המאסר.
- 2003-2005 – האיחוד האפריקאי, האיחוד האירופי וארה"ב נגד הרפובליקה של מרכז אפריקה. אחרי הפיכה צבאית במדינה הופעלו נגד השלטון הצבאי סנקציות עד לעריכתן של בחירות חופשיות חדשות.
ציון של 12 נקודות הושג ב-36 מקרים, שזה 16%, וביחד עם 14 המקרים שציינתי לעיל, זה מביא לכך שאסטרטגיה של הטלת סנקציות הובילה להצלחה משמעותית ב-22.3% מהמקרים.
אם מוסיפים את המקרים שזכו לציון של 9 נקודות מקבלים סה"כ 70 מקרים, כ-31% ממקרי הבוחן במחקר.
מעניין שאין שיטתיות בין עוצמת הסנקציות אם מודדים את זה כאחוז מהתל"ג, ישנם מקרים שאיום הספיק ויש מקרים שרק סנקציות חמורות עבדו, וכך לגבי מקרים שלא הצליחו. קרי, אין הסבר מתי סנקציות חריפות תורמות יותר מסנקציות עדינות.
בכל מקרה סנקציות הן בדרך כלל תהליך ממושך וגם כאשר הן נושאות פרי, זה לעיתים עניין של שנים.
פינגבאק: עמר דנק: סנקציות – האם זה עובד? - ייצור ידע