בלי הכנה אסטרטגית לאור יעד מדיני ארוך טווח, אין לישראל מה להרוויח מעימות בעזה. חמאס מוכן לוותר על ניהול הרצועה, אבל הוא לא מוכן לוותר על הזרוע הצבאית. במציאות הנוכחית החזרת הרשות לרצועה תשחרר את הזרוע הצבאית של חמאס מאחריות.
אין פתרון צבאי לעזה, ולמרות המאמץ העילאי של ישראל לבדל בין עזה לגדה זה בסוף קשור זה לזה.
ישראל לכודה בחוסר יכולת להתקדם במו״מ להסכם הפסקת אש ארוך טווח בסוגית הנעדרים והאזרחים הישראלים. חמאס מבין זאת ולכן מנצל את כלי המו״מ שלו היטב. בלי ניתוק הסוגיות (עם כל הכאב), יקשה על ישראל לשפר עמדות. גם מבצע לא יביא את ישראל לשיפור עמדות, אלא להיפך, כל הסכם משמעותי בסוף מבצע ייתפס כחולשה ישראלית (לא הלכנו עד הסוף). ההישג שהגענו למצב בו הבחירה היא בין חלופות רעות מאוד שייך לנתניהו.
יכולת האיפוק שמפגין הקבינט למרות הלחצים מרשימה. אפשר להתרשם עד כמה מטורלל השיח הפוליטי בישראל לאור הלחץ שמפעילים על נתניהו גורמים כולל בשמאל (מודה שאת גבאי לא שמעתי מתלהם, אבל לא בדקתי, לפיד לעומת זה מברבר). זה לא שנתניהו לא ראוי ללעג, כי הוא היה מנצל כל גרם ציניות אפשרי במצב הזה, פשוט להתחרות איתו בתחום זה מיותר.
לא משנה כמה נספר לעצמנו חמאס לא מתרגש מהפצצות בתים בעזה וגם לא מיכולת ספירת המטרות שתקפנו. אלו שנזכרים בערגה על כך שתקיפת מגדלים בסיום ׳צוק איתן׳ הביאה את חמאס להפסקת אש, מתעלמים מכך שיש חשיבות לכך שזה היה אחרי 45 ימים. זה משרת את המאמינים האדוקים בתפיסת ההפצצות מהאוויר, שמזכירה את הספירות של האמריקאים בוייטנאם (כמה טון חימוש הפצצנו, כמה גופות של וייטנאמים יש וכן הלאה).
ההתנהלות התקשורתית של נתניהו וליברמן מבישה ועלובה. 4 חודשים ופעם אחת הם לא טרחו לענות לשאלות. עד עכשיו ישראל מכחישה שהושגה הפסקת אש, וההודעה אתמול בסיום ישיבת הקבינט היתה "הקבינט הנחה את צה"ל להמשיך לפעול בעוצמה נגד גורמי הטרור״. לעומת זאת מחמאס ואל ג׳זירה קיבלנו דיווח אמין על המצב. המציאות היא שממשלת ישראל משקרת לציבור ודו״צ נאלץ לדברר שטויות. כמו שדיין אמר הערבים למדו מאיתנו להילחם ואנחנו למדנו מהם לשקר.
