בני אדם לא אוהבים חוסר ודאות, מה שגורם לציפיה דרוכה לכך שהתמונה תתבהר בכל אירוע סימבולי קרוב. דבר מזה לא קרה אתמול בנאומו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא לא הכריז על מלחמה כוללת, גם לא על גיוס כללי וגם לא דיבר על שימוש בנשק גרעיני. מדבריו, לא ניתן היה להבין שרוסיה מתכוננת לשלב חדש במלחמה.
בשונה מהציפיה שנבנתה לכך שהוא יכריז על הישג או נצחון כלשהו, איני סבור שניתן היה להתרשם מכך שהרוסים מנסים להשיג כזה בשדה הקרב. אחרי הנסיגה ממרחב קייב, היה רושם לפיו כשלושה שבועות נפתח שלב חדש במלחמה שמטרתו השלמת הכיבוש של דונבאס ולוהנסק והרחבתו מערבה לאודסה, אבל בשטח לא היה שינוי דרמטי למעט המשך קרבות שחיקה, והתקדמות קטנה של צד אחד כאן, ושל הצד האחר שם.
מצעד הנצחון ה-9 במאי הפך בתקופת פוטין למפגן של עוצמה והצלחה. בחגיגות הספונטיות של הנצחון ב-9 במאי 1945 במוסקבה, התגודדו מוסקבאים רבים ליד שגרירות ארה"ב, וחיבקו את החיילים ששומרים עליה. חגיגות אלה הפחידו את סטאלין שחשש מכל ביטוי רגשות שעלול להתפרש כפוליטי. תחת סטאלין המצעד הצבאי הגדול נערך ב-7 בנובמבר, יום המהפכה הבולשביקית. מצעד הנצחון במלה"ע הורד בדרגה, וצויין שוב רק ביום ה-20 שנה לנצחון, ב-1965, תחת ליאוניד ברז'נייב. הפעם הבאה שזה קרה היתה 1985, ורק מ-1995 הוא מתקיים בכל שנה. עד 2008, המצעד כלל רק חיילים ולא ציוד צבאי, אבל החל משנת הפלישה לגיאורגיה המצעד מציג גם את כלי הנשק החדישים של מוסקבה. אבל השנה המצעד היה קטן יותר וגם המטס האווירי בוטל בגלל מזג אוויר, שהיה דרך אגב בהיר ואביבי.
מה כן היה בנאום של פוטין? נרטיב הצדקה ליציאה למבצע המיוחד, שמתובל בשקרים רבים וחדשים לעומת ההצדקות עד עכשיו. לראשונה הוא טען שזאת מלחמת מנע לאור ריכוז כוחות של נאטו וכוונות פלישה לרוסיה. כך גם הטענה שקייב חתרה להשגת נשק גרעיני, שמחליפה את הניסיון לספר על מעבדות לנשק ביולוגי וכימי של ארה"ב באוקראינה.
לאור הסטטוס קוו היחסי מאז נפתח השלב החדש במלחמה, המשמעות בראייתי, ששני הצדדים לא מסוגלים להכריע את המלחמה בשבועות הקרובים, ככל הנראה גם לא בחודשים הקרובים וספק אם בכלל. יתר החלופות האסטרטגיות הן: קריסת הצבא הרוסי, הפיכה נגד פוטין, שהסיכוי לאלה נמוך מאוד, וקריסת הצבא האוקראיני שהסיכוי לזה נמוך עוד יותר.
בזהירות הראויה להערכות מסוג זה, נכון לעכשיו ירד לדעתי הסיכון לשימוש רוסי בנשק גרעיני משני טעמים עיקריים: ראשית, אם הרוסים לא עשו שימוש בנשק גרעיני כשהחליטו לסגת מקייב, זה מחזק את ההערכה שעבור הישג מבצעי הם לא יעשו בזה שימוש; שנית, כיוון שאיני סבור שזה שיקול ריאליסטי לקחת סיכון גדול כל כך עבור כיבוש עיר קטנה כלשהי בדרום/מזרח אוקראינה".
בבסיס ההערכה הזאת עומדת ההנחה שפוטין הוא ריאליסט, והשגיאות שעשה עד עכשיו היו שגיאות לגיטימיות בהערכת המצב ולא מנותקות מהמציאות:
ראשית, לגבי עצם הפלישה, רוב ההערכות במערב היו שפוטין ינצח במהירות. ארה"ב אפילו הציעה לזלנסקי חילוץ לפני המלחמה והוא סירב.
שנית, הנסיגה מקייב, במקום התעקשות היטלראית כמו בסטלינגרד, מעידה על שיקול דעת מפוכח וקיום של הערכת מצב ריאליסטית, לפיה ההתקפה לא יכולה להצליח.
שלישית, כדאי לזכור שכמחצית מהאוקראינים הצביעו מאז העצמאות שלה למנהיגים שהקו שלהם היה לכיוון מוסקבה ופחות למערב. ככה שזה לא מופרך לחשוב שלא תהיה התנגדות כל כך חריפה לפלישה רוסית, בעיקר אם זה המידע שאתה מעוניין לשמוע.
בשבועות האחרונים האספקה של המערב שינתה את צורתה בהתאם לשינוי בסטטוס המלחמה, והיא כוללת הרבה יותר כלים התקפיים והרבה מאוד ארטילריה מערבית, שהאוקראינים כבר התחילו להפעיל. ארה"ב עשתה מאמץ לוגיסטי אדיר והעבירה עשרות תותחי הוביצר והכשירה כ-200 אוקראינים להפעיל אותם.
כפי שהיו מלחמות רבות בעבר, ככל שחולף הזמן יש פחות תפניות והחלטות אסטרטגיות, והשלבים הופכים לארוכים יותר. בזמן שהצדדים עצמם מקיזים דם, נשחקים ומוגבלים מאוד ביכולתם להשפיע על הזירה העולמית, יתר השחקנים בזירה הבינ"ל מנסים לנצל את המציאות החדשה שנוצרת כדי לשפר את מצב האסטרטגי. מבחינה אסטרטגית רוסיה נמצאת בצד המפסיד, בשבועות הקרובים סביר שפינלנד ושבדיה יבקשו להצטרף לנאטו. 3/4 מהציבור הפיני תומך במהלך, אחרי שלאורך שנים רבות מחצית מהציבור התנגד ופחות מרבע תמך. לדברי שר החוץ הפיני בראיון ל-Foreign Policy שלושה גורמים מרכזיים השתנו בהערכת המצב של פינלנד: הנכונות של רוסיה לקחת סיכונים; היכולת שלה לגייס 100K חיילים בלי גיוס כללי; הרטוריקה בנוגע להפעלת נשק גרעיני. המשמעות היא שהגבול של רוסיה עם נאטו יוכפל כעת, ואם רוסיה יצאה למלחמה כדי להרחיק את נאטו מגבולותיה היא מקבלת יותר נאטו בגבול.
ממשל ביידן מחוייב כעת באופן מלא להצלחתה של אוקראינה במלחמה, ופועל לחיזוק מעמדה של ארה"ב כמובילת המערב. לא עוד הובלה מאחור. עושה רושם שארה"ב מנסה למנף את המלחמה לעיצוב מחדש של הסדר העולמי הליברלי, כדי להשיג יתרון על סין ע"י הצבת חזית אחידה לכאורה של הדמוקרטיות מולה. זה גרם לסין להסתייג בצורה זהירה מהמלחמה באוקראינה ולהימנע מתמיכה ברוסיה, אבל ספק אם סין תתכופף למהלך האמריקאי, שמנסה להדיר אותו מעיצוב הסדר הגלובלי הזה. מעניין יהיה לראות מה יהיו המהלכים הסיניים להפחתה האפקט של המהלך האמריקאי.
המלחמה עברה לשלב סטטי שבו צריך להמתין ולחפש האם יש סימנים לשינוי במבוי הסתום, כך גם לגבי המהלכים המשמעותיים במערכת הבינ"ל.
