למה עובדות לא משנות את דעתנו

למה עובדות לא משנות את דעתנו

לפני 6 שנים כתבתי פוסט "למה עובדות לא משנות את דעתנו", היום פוסט כזה לא היה נכנס בשערי הבלוג שלי. זה נחמד לראות את ההתפתחות האישית. לאור הויכוח הפוליטי בישראל הנה פוסט חדש בנושא.

ב-2 בנובמבר 2013 התעורר תיאודור ווייפר משנתו לקול דפיקות חזקות על דלת ביתו. הוא היה משוכנע שהוא תחת התקפה, הוציא את הרובה שלו, פתח את הדלת וירה ב…רנישה מקברייד שעשתה תאונת דרכים מספר שעות קודם לכן, והסתובבה מבולבלת והמומה, עד שדפקה ככל הנראה על דלת ביתו.
במשפט ווייפר טען שהוא חשש לחייו. התובע טען, שאם ווייפר חשש לחייו הוא לא היה צריך לפתוח את הדלת אלא להתקשר למשטרה ולוודא שהדלת נעולה. המושבעים קיבלו את טענת התביעה ושלחו את ווייפר ל-17 שנות מאסר על רצח מדרגה שנייה.
אפשר להניח שההסבר שווייפר נתן הוא אמין, גם המושבעים לא פסקו אחרת. הנימוקים שנתן מסבירים למה הוא עשה את זה, אבל הם לא מספיקים כדי להצדיק את המעשה.
בשנה שעברה הורה בית המשפט העליון במישיגן על משפט חוזר בעניינו, וכעבור מספר חודשים הוא הורשע מחדש ועונשו נותר על כנו.

להסברים יש מטרות פנימיות וחברתיות – אנחנו מסבירים לעצמנו למה עשינו משהו. ספר The Enigma of Reason שהכתב לפני כמה שנים, מראה שהסברים בעיקר מוכוונים סוציאלית, המטרה לא היתה לשכנע, המטרה היתה להיות צודק כדי לשפר את המעמד החברתי בעידן הקדום. ההתפתחות האנושית ובעיקר הכתיבה שינתה את השימוש בהסברים לטובת שכנוע, אבל לא את האוולוציה. אמנם היום אנחנו רוצים גם לשכנע אחרים ש: מה שעשינו צודק / נכון; דעתנו נכונה; וגם לפעמים לנסות לשכנע אחרים שדעתם לא נכונה. אבל הטיית "הצד שלי" עדיין קיימת. אם כך, לאור הדיונים על ההפיכה (רפורמה) השלטונית מה הסיכוי בכלל לשכנע מישהו בויכוח פוליטי?

Deana Kuhn בדקה את יכולתנו לנמק את הבחירות הפוליטיות שלנו. היא נתנה לאנשים לרשום את עמדתם בנוגע לסוגיות חברתיות, כמו אבטלה, בעיות בחינוך ועוד. אחרי שעשו זאת ביקשה מהם לנמק את בחירתם. כמעט כולם עשו זאת ללא קושי. אחר כך היא ביקשה מהם לתת נימוקי נגד, רק 14% הצליחו לעשות זאת. המסקנה שפעמים רבות אנחנו לא באמת נחשפים או אפילו מקשיבים לטענות נגדיות לאמונות הפוליטיות שלנו.
בניסוי המשך הבדילו בין שתי קבוצות של נסיינים: בעלי מודעות פוליטית נמוכה, ובעלי מודעות פוליטית גבוהה. אלה שהיו בעלי מודעות פוליטית נמוכה נתנו מעט נימוקים לתמיכה שלהם בעמדה מסויימת, והתקשו לתת נימוקים נוגדים לעמדתם, ביחד של 1:2. אלו בעלי מודעות פוליטית גבוהה ידעו לתת הרבה יותר נימוקים, גם כאלה שסותרים את עמדתם, אבל היחס בין נימוקים תומכים לסותרים היה של… 1:5.

ידיעות שקריות מופצות רחב, עמוק ומהר יותר

כאשר אנחנו נמצאים בקרבת שותפים פוליטיים אנחנו נוטים לעשות שימוש גרוע בהסברים והנמקות כיוון שלרוב אנחנו עושים שימוש בטענות שכבר שמענו מפי אנשים באותו מחנה פוליטי שלנו ללא העמקה עצמית. בכלל לרוב, אנחנו לא מסבירים את העמדות שלנו. כאשר מכניסים לחדר משותף גזענים ונותנים להם לנמק את הדיעות הגזעניות שלהם, הם יוצאים מהחדר יותר גזענים ממה שהם נכנסו, כפי שאושש בניסוי של מאיירס ובישוף ב-1970. זה אולי נשמע לכם שאם תכניסו גזענים לאותו חדר כולם ישתכנעו בצדקת, גזענותם אבל הסוגיה נבדקה גם במחלוקות פוליטיות פחות לוהטות, למשל הגדלה או קיצוץ בתקציב הבטחון. אם תכניסו לחדר ביחד ניצים, הם יתחזקו בדעתם שצריך להגדיל את תקציב הבטחון, אם תכניסו יונים הם ישתכנעו עוד יותר שצריך לקצץ אותו. מה שבטוח שאם תכניסו אנשי צבא ביחד לאותו החדר הם ישתכנעו שצריך להגדיל את תקציב הצבא.
הרשתות החברתיות הקצינו את התופעה מאוד, כיוון שהם מראות לנו דיעות ונושאים שמעניינים אותנו וכך הן יוצרות תיבות תהודה של רעיונות ומעט מאוד דיעות שונות. יותר מכך הן הקצינו את השיח וכך כדי לבלוט עליך להביע דיעות קיצוניות, שקריות או סנסציוניות כיוון שאלה מופצות בשיעור גבוה בהרבה. אחד ההסברים לכך שבקבוצה אנחנו מוכנים להאמין לאחרים שמאמינים לאמונות שלנו.

דניאל כהנמן דיבר על שתי מערכות קוגניטיביות: האינטואיטיבית וההסברית. במערכת האינטואיטיבית אנחנו קובעים את עמדתנו במהירות, מבלי לעבד את המידע. רוב הזמן זאת המערכת שפועלת, גם בתת מודע. במקרים כאלה, אחרי שקבענו את עמדתנו, אנחנו נוטים לדבוק בה ולנמק אותה, מבלי לבחון מחדש את הסוגיה. יש כמה הטיות תפיסה שתומכות בצורת החשיבה הזאת, לדוגמא: הטיית האישוש.

Peter Wason ערך ניסוי מכונן ב-1966 שנקרא משימת הבחירה (Selection Task). מוזמנים לנסות לעשות אותו על עצמכם – לפניכם 4 קלפים, בכל אחד יש אות בצד אחד ומספר בצד השני. שניים מהקלפים מונחים כאשר האות למעלה ובשניים המספר למעלה. איזה מבין ארבעת הקלפים צריך להפוך כדי לדעת האם מתקיים המשפט הבא "אם יש תנועה בצד אחד של הקלף (האותיות AEIOU), מספר זוגי בצד השני" – תחשבו שניה לפני שאתם ממשיכים לפתרון: ם.

כל המשתתפים סוברים שצריך להפוך את הקלף שעליו כתובה האות E, אולם רוב גורף סוברים שנדרש להפוך את הקלף עליו רשומה הספרה 2, כיוון שמעריכים שאם תהיה כתובה תנועה בצידו השני, זה מראה שהמשפט מתקיים. אך, גם אם תהיה הברה בצידו השני, זה לא סותר את המשפט. לכן הקלף שנדרש להפוך, הוא זה שעליו הספרה 7, שכן אם תהיה תנועה בצידו השני, סימן שהמשפט לא מתקיים. רק כ-15% עונים נכון על השאלה. כאשר מבצעים את הניסוי בקבוצות שצריכות להסכים באמצעות שכנוע מצליחים להגיע לכך שמחצית הקבוצות עונות נכון, ובכמה ניסויים שבהם הקבוצות עוצבו מראש הצליחו להגיע לכך ש-80% מהן ענו נכון. לפעמים חשיבה קבוצתית היא דבר חיובי, אם כי כפי שציינתי קודם רק כאשר מדובר בקבוצות ייעודיות ומוכוונות מטרה, אחרת חשיבה קבוצתית מעודדת יותר עצלות.

תיאורית קונספירציה – מבוא

לא תמיד חשיבה קבוצתית היא חיובית, היא אחד התנאים להתפתחותן של תיאוריות קונספירציה. בלי נימוק שמצליח להטיל ספק במידע הרווח, ובלי שתהיה קבוצת תהודה גדולה מספיק הן לא יצליחו להתפתח. כך למשל, לגבי הנחיתה על הירח או פיגועי ה-9/11. ללא הטענה שהדגל על הירח מתנפנף וללא השכנוע של מספר לא מבוטל של אנשים בזה, הקונספירציה שהנחיתה בויימה בהוליווד לא היתה קיימת.

עד כמה החשיבה שלנו אינטואיטיבית לפעמים, אפשר ללמוד מהניסוי הבא: עצר אותכם מישהו ברחוב ומבקש ממכם למלא סקר על דיעותיכם בסוגיות מוסריות כמו למשל "גם אם פעולה מסויימת עלולה לפגוע בחפים מפשע, יתכן שהיא תהיה מוצדקת מוסרית". בסולם שמתחיל מ"מסכים לחלוטין" ונגמר ב"לא מסכים לחלוטין". סיימתם למלא את השאלון ואתם מחזירים לו את הסקר, הוא מסתכל בו לרגע ואז מחזיר לכם אותו ומבקש ממכם לנמק את בחירתכם. בזמן הזה הוא מחליף חלק מהתשובות שהשבתם בתשובה הפוכה לחלוטין. יותר ממחצית הנשאלים לא הבחינו בכך שהתשובה שלהם הוחלפה (ככל שהתשובה היתה יותר נחרצת שיעור המבחינים היה גדול יותר), וכתבו נימוק לדיעה ההפוכה מדעתם המקורית.

"So convenient it is to be a raesonble creature, since it enables one to find or make a raeson for everything one has a mind to do" Benjamin Franklin

Jonathan Haidt נתן לאנשים את הסיפור הבא:
"ג'ולי ומארק הם אח ואחות, שטסים לחופשת קיץ מהקולג' ביחד לצרפת. לילה אחד הם לנים בביקתה משותפת בסמוך לחוף. הם מחליטים שזה יהיה מעניין ומהנה אם הם ינסו לעשות אהבה. לכל הפחות זאת תהיה חוויה לכל אחד מהם. ג'ולי לוקחת גלולות נגד הריון, וליתר בטחון מארק משתמש גם בקונדום. שניהם מאוד נהנים לעשות אהבה, אבל מחליטים שלא לחזור על זה שוב. הם שומרים את הלילה כסוד מיוחד שמשותף לשניהם, מה שהופך אותם לקרובים עוד יותר ממה שהיו קודם לכן. מה דעתך לגבי זה, האם זה היה בסדר מצידם לעשות אהבה?"

כמובן שרוב מוחלט של האנשים היו משוכנעים שמה שהם עשו היה לא מקובל לחלוטין, ונתנו לזה נימוקים, 9 בממוצע לכל משתתף. אבל כאשר ראיינו אותם על ההסברים שנתנו המראיין הצליח להראות להם שכל הנימוקים שנתנו לא מחזיקים מים:
"יכול להיוולד להם ילד עם בעיות" – הם השתמשו באמצעי מניעה כפולים; "הם יידפקו פסיכולוגית" – להיפך, הם התקרבו זה לזו; וכן הלאה. למרות שהמראיין סתר את כל הנימוקים מעט מאוד אנשים שינו את דעתם.

אז למה בכלל לנסות לנמק ולשכנע? זה בכל זאת עובד על חלק קטן מהאנשים ובנוסף לזה למי שבאמת מנסה לנתח סוגיות ברצינות זה תורם בשני היבטים: האחד, זה משפר את ההבנה שלנו על הסוגיה; השני, זה משפר את היכולת להבחין ברמה של נימוקים נגדיים, ולאתר את האיכותיים שבהם (מה שמשפר את ההבנה שלנו, כי צריך להתמודד עם נימוקים איכותיים). האם חוקרים ואנשי אקדמיה טובים יותר? אז לא ממש. גם חוקרים לוקים בהטיית "הצד שלי" בסוגיות מוסריות ופוליטיות שאינן תחום המחקר שלהם. אבל מסתבר שהם טובים יותר בניתוח האיכות של נימוקים באופן כללי. כך שלשיטה המדעית המודרנית יש יתרון במיומנות זו.

Hall, Lars, Petter Johansson, and Thomas Strandberg. “Lifting the Veil of Morality: Choice Blindness and Attitude Reversals on a Self-Transforming Survey.” PloS One 7, no. 9 (2012)
Hsee, Christopher K. “Value Seeking and Prediction-Decision Inconsistency: Why Don't People Take What They Predict They'll Like the Most?” Psychonomic Bulletin & Review 6, no. 4 (1999): 555–61
Hsee, Chrisopher K., George F. Loewenstein, Sally Blount, and Max H. Bazerman. "Preference reversals between joint and separate evaluations of options: A review and theoretical analysis." Psychological bulletin 125, no. 5 (1999): 576.
Kuhn Deana, The Skills of Argument, Cambridge 1991
Haidt, Jonathan, Fredrik Bjorklund, and Scott Murphy. "Moral dumbfounding: When intuition finds no reason." Unpublished manuscript, University of Virginia (2000): 191-221
Mellers, Barbara, Lyle Ungar, Jonathan Baron, Jaime Ramos, Burcu Gurcay, Katrina Fincher, Sydney E. Scott et al. "Psychological strategies for winning a geopolitical forecasting tournament." Psychological science 25, no. 5 (2014): 1106-1115.
Lord, Charles G., Lee Ross, and Mark R. Lepper. "Biased assimilation and attitude polarization: The effects of prior theories on subsequently considered evidence." Journal of personality and social psychology 37, no. 11 (1979): 2098.
Tversky, Amos, and Daniel Kahneman. "Extensional versus intuitive reasoning: The conjunction fallacy in probability judgment." Psychological review 90, no. 4 (1983): 293.
Taber, Charles S., and Milton Lodge. "Motivated skepticism in the evaluation of political beliefs." American journal of political science 50, no. 3 (2006): 755-769.
Trouche, Emmanuel, Petter Johansson, Lars Hall, and Hugo Mercier. "The selective laziness of reasoning." Cognitive Science 40, no. 8 (2016): 2122-2136.
Sunstein, Cass R. "The law of group polarization." University of Chicago Law School, John M. Olin Law & Economics Working Paper 91 (1999).