איש לא יודע כיצד תסתיים המלחמה באוקראינה שנכנסת לשנה השניה שלה. יש כל כך הרבה תפניות אפשריות, רק אתמול התפטרה הממשלה הפרו-מערבית במולדובה. קווי הגבול של המלחמה במזרח אירופה לא תחומים למזרח אוקראינה בלבד, זאת מלחמה גלובלית שעלולה להתפתח בדרכים רבות. למרות חוסר הוודאות, אני חושב שצריך לנתח שגיאות, כיוון שהן חלק מתמונת המצב הנוכחית, וכיוון שאפשר ללמוד מהן. מדינה כמו רוסיה יכולה לעשות טעויות ענק ולא לקרוס. אני סבור שרוסיה הפסידה במלחמה, שום נצחון לא יחזיר לה המחיר ששילמה. זה לא אומר שאוקראינה תנצח. בכל מקרה, הצטרפו אלי לניתוח הטעויות הגדולות של פוטין
חטא היוהרה
המלחמה באוקראינה תוכננה בקרמלין ע"י פוטין ומקורבים ספורים מתוך שכנוע עמוק שאם רק יבצעו "עריפה" של זלנסקי, אזרחי אוקראינה יקבלו את רוסיה באהבה ואוקראינה תיפול כפרי בשל לידיה של מוסקבה. היוהרה הולידה שלל טעויות בלתי נתפסות כשחושבים על תכנון והפעלה צבאית של רוסיה:
1. כפי שפורסם בוושינגטון פוסט המלחמה תוכננה ע"י פוטין ומקורביו בקרמלין תוך מידור הצבא. אני רק מנסה לדמיין כמה יוהרה צריך כדי לחשוב שאפשר לעשות תכנון של מבצע צבאי בצורה ריכוזית מהקרמלין ופשוט לא מצליח להאמין שככה אפשר להוציא מלחמה לדרך. עשרות אלפי חיילים שהוצבו בתור תרגיל מסביב לאוקראינה גילו בוקר אחד (בעצם ערב) שהם פולשים במבצע צבאי. איזה ניתוק צריך כדי לחשוב שלא נדרש תכנון צבאי מורכב כדי שפלישה כזאת תצליח להשיג את מטרותיה.
2. הנחיתה הצבאית בהוסטומול – אם רוצים הוכחה ליוהרה, או בניסוח מדוייק יותר "תכנון מוכוון הצלחה", מהלך הפתיחה הרוסי הוא ההוכחה לכך. נחיתה בהיקף רחב, מתוך הערכה שלא תהיה התנגדות הביאה להשמדה של כוח גדול ואיכותי של הרוסים.
3. מהלך הכיתור של קייב – בדיעבד, סד"כ הכוחות שהיה אמור לכתר את קייב היה חסר סיכוי להשיג את יעדיו, אלא אם אין התנגדות אוקראינית. הרוסים פיצלו את הכוח שלהם, לחשוב שפחות מ-200000 חיילים יוכלו לכבוש מדינה בגודל של אוקראינה מעיד על ניתוק עצום בין המנהיג למציאות, ועל היעדר מנגנוני תיווך של המציאות.
אפשר ללמוד מזה הרבה – מנגנוני קבלת ההחלטות של דמוקרטיות בריאים וחזקים יותר, כיוון שיש גופים שמתווכים את המציאות למנהיג. אין אפשרות להוציא דמוקרטיה למלחמה מבלי להכין את הצבא אליה, גם אין אפשרות להסתיר את זה מהציבור (מלחמת שלום הגליל היא לא דוגמא שאפילו דומה לזה). למוסדות קבלת ההחלטות יש חשיבות – מועצה לבטחון לאומי, גופי התכנון האסטרטגי בצבא, הקבינט. תפקוד של כל אלה לא מבטיח הימנעות מטעויות, הוא מבטיח צמצום שלהן.
ההונאה העצמית והשקרים כדרך חיים
תרבות השקר העצמי היא חלק מהמורשת הסובייטית, הסדרה צ'רנוביל ממחישה את זה למי שלא גדל ומסוגל להבין את התרבות הזאת (מודה שאני יליד הארץ ואין לי עדות ראשונה לזה).
הנרטיב השקרי שפוטין בנה סביב אוקראינה להצדקת המלחמה – שאין כזה דבר אוקראינה, שהמטרות המלחמה הן דה-אוקראיניזציה ובהמשך דה-נאציפיקציה. אפשר להאריך ולהכביר במילים על הנרטיבים השקריים שפוטין מספר סביב אוקראינה, שהובילו אותו להחלטה לכבוש אותה לחלוטין (כמובן שיש הסברים נוספים – פוטין ראה בהליכה מערבה של אוקראינה איום על משטרו; פוטין רואה בעצמו אימפיריאליסט שצריך להחזיר את גדולתה של רוסיה), אבל אני חושב שאפקט השקר הכי משמעותי בא לביטוי בהכרזה על כך שזה "מבצע מיוחד".
היו הרבה סיבות לכך שפוטין היה צריך להכריז שזה מבצע מיוחד: דעת הקהל בבית, עניינים חוקתיים, תעמולה רוסית בעולם. אבל הכחשת המציאות הזאת הביאה לקריסה של החזית בחראקיב, שהובילה את הקרמלין בפעם הראשונה להבנה שרוסיה עלולה להפסיד במלחמה. לדעתי, זאת היתה הפעם הראשונה בתולדותיה של רוסיה שהיא נלחמה בחוסר סד"כ והיא היתה הצד התוקף. לזכותם של הרוסים יש לומר שהם עשו הערכת מצב, הלכו לגיוס "חלקי" ובהדרגה שינו את תמונה המצב בחזית. יש הרבה דברים טובים לומר על יכולת הלמידה האסטרטגית של הרוסים, אבל לא בפוסט הזה.
אני לא חושב שיש דמיון בין תרבות השקר הרוסית לישראל, למרות שבישראל יש תנאים מסויימים להיווצרותה של תרבות כזאת. יש כאן מגזרים שאין להם תקשורת חופשית, חינוך פתוח לביקורתיות או הבנה של ערכים דמוקרטיים. אנחנו רחוקים מזה שנות אור כרגע. אבל עדיין, כדאי להסתכל על הרוסים ולהבין לאן מוליכה תרבות כזאת, ועד כמה גדולה הטעות האסטרטגית שאנחנו עושים בכך שאנחנו מאפשרים לאיים כאלה להתקיים ולהתרחב.
חוסר המוכנות
רוסיה התכוננה 8 שנים למלחמה באוקראינה מאז סיפוח קרים ב-2014 ומיד אחריו במלחמה שפתחה בדונבאס ולוהאנסק, שהמשיכה על אש נמוכה לאורך כל התקופה. היא הכינה את יתרות מטבע החוץ שלה כדי להיות חסינה לסנקציות של המערב, וזה לא חשוב כרגע האם הצליחו להקפיא חלק משמעותי מהיתרות האלה. זה מעיד על כך שהיא התכוננה.
אבל הצבא הרוסי לא היה מוכן למלחמה. חיל האוויר של רוסיה היה אמור להגיע מוכן, 90% מטייסיו השתתפו בסבב לחימה אחד או יותר בסוריה, חלק מהטייסים ביצעו יותר מ-100 גיחות מבצעיות. אבל בפועל, חיל האוויר כמו הרוסי לא היה מוכן למלחמה, כמו גם חלקים אחרים של הצבא. אחרי כשלונות הפתיחה, הרוסים ארגנו מחדש את הכוחות, שינו מערכים והתחילו להילחם בצורה מסודרת בדרום. המלחמה הזאת לא נחתה על הקרמלין בהפתעה, ובכל זאת רוסיה לא הגיעה אליה מוכנה.
הרפורמות שהצבא הרוסי עשה בעשור האחרון לא היתרגמו למוכנות למלחמה שאליה רוסיה יצאה. המבנה של הכוחות לא היה מתאים לקרב, רוסיה רצתה להידמות למערב ונכשלה בזה. אחרי הכשלונות הרצופים בפתיחת המלחמה הצבא הרוסי חזר למה שהיה הכי קרוב לתקופה הסובייטית שהוא ידע לעשות, גם זאת הוכחה לכך שהוא הגיע לא מוכן למלחמה.
מילת אזהרה, המלחמות של רוסיה בצ'צ'ניה, גיאורגיה, אוקראינה וסוריה יכלו לתת לפוטין אינדיקציה שהכל טוב, ואין סיבה לדאגה. אני יכול לנסות לטעון שבתרבות השקר הרוסית היעדר תחקור ולמידה מנעו את היכולת ללמוד מהמלחמות האלה, אבל זה לא יהיה נכון לעשות זאת. חלק מהרפורמות והשינויים שהרוסים עשו נבעו מהעימותים הללו. המלחמה בגיאורגיה הביאה לרפורמה שתכליתה חיזוק חיל האוויר הרוסי, שלאחר מכן שונתה כאשר שויגו וגריסימוב חזרו לנהל את העניינים.
תפיסת המערב
פוטין היה על הגל אחרי הבחירה של טראמפ כנשיא ארה"ב, הנה הוא מצליח לפרק את המערב מבפנים ועוד רגע אפילו נאט"ו מתפרקת. תחשבו על המשמעות הגיאו אסטרטגית של פירוק נאט"ו לגבי הבלטיות, פולין ומדינות מזרח אירופה.זה לא היה רחוק, לטראמפ היו שאיפות לעשות את זה, ויש בסיס מספיק רחב להניח שקדנציה שניה היתה מביאה להחלשה ניכרת של נאט"ו, ומכאן לאוקראינה לא היתה ברירה אלא לחזור לחיקה של מוסקבה.
הבחירה של ביידן שינתה את המומנטום והביאה את פוטין להכרה שאת אוקראינה הוא יהיה צריך לקחת בכוח. זה הוביל להיערכות למלחמה שהתחילה למעשה באביב 2021.
פוטין היה משוכנע שמנוף האנרגיה וחולשת המערב יאפשרו לו לעשות כרצונו. אפשר להתווכח האם התפיסה הזאת היתה ריאלית או לא, אני טוען שהיא היתה טעות לפחות בדיעבד. אני סבור שהיה ברור שזאת תהיה טעות, אבל זה לא הופך את דעתי לנכונה. מדינות מגיבות לסיכונים, והתפיסות הנאיביות (גם בישראל) שהמערב הוא צמחוני מעולם לא הוכיחו את עצמן. כאשר היה מדובר באינטרסים של מדינות המערב הן התייצבו בנחישות למעמד.
גם לישראל כדאי להבין שהעולם פועל לפי אינטרסים. כן, ברור שמדינות עושות טעויות הערכה, כשאכתוב על טעויות אירופה, התלות של גרמניה באנרגיה רוסית היא בודאי הליכה לנוחות אסטרטגית ועצלות. ועדיין כדאי ללמוד מכך, שבבואנו לנתח אחרים עדיף לעסוק באינטרסים שלהם, ולא בשכנוע עצמי עמוק שהם צריכים לתפוס את העולם כמונו.
התפיסה העצמית של רוסיה כמעצמת על
פוטין סירב לקבל את העובדה שרוסיה היא כבר לא מעצמת על. מעצמת על צריכה להיות בעלת עוצמה ייחודית וכושר השפעה גלובלי ב-6 מימדים: כלכלי, צבאי, טכנולוגי, פוליטי, תרבותי ודיפלומטי. רוסיה לכל היותר עונה על 2 מהקריטריונים – דיפלומטי וצבאי, כשהאחרון כנראה רק בתחום הגרעין.
תפיסה עצמית והבנת מגבלות העוצמה והכוח הם מצרך חיוני בזירה הבינ"ל. פעמים רבות מנהיגים עושים קולות של עוצמה כלפי פנים, עד שהם נאלצים להיפגש עם המציאות שם בחוץ. מי שמעוניין בדוגמא מזרח תיכונית, גמאל עבד אל-נאצר הוא דוגמא כזאת. דברי הרהב והבטחון העצמי התרסקו במלחמת ששת הימים.
למרות ההבדל הניכר אני שומע גם בישראל קולות של מה אנחנו צריכים את ארה"ב, או את הסיוע האמריקאי, וכך גם זלזול בוטה באירופה. זה לא אותו דבר, אבל כדאי לישראל לזכור שהיא שחקן במגרש העולמי, שמשחק בצד של הדמוקרטיות המערביות.
אפשר לבחור גם טעויות אחרות של רוסיה – למשל, פיזור הכוח ל-6 מאמצים בפתיחת המלחמה, בעיות בהיררכיית הפיקוד ועוד. אין לי הסבר ממש טוב למה בחרתי להתמקד ב-5 הטעויות האלה, למעט העובדה שידעתי לומר עליהם משהו מעבר, מלבד להצביע שקרו.
ברור לחלוטין שהמלחמה באוקראינה היא לא מה שפוטין סבר שתהיה, וזה כמעט לא משנה איך היא תסתיים מבחינתה של רוסיה היא אסון אסטרטגי. אני אומר את זה תחת הזהירות שלא ניתן להעריך את התוצאות של המלחמה, כיוון שזו לא צפויה להסתיים בקרוב. העלות שלה, מחיר כוח האדם, העזיבה של שכבה רחבה של אוכלוסייה יצרנית, הבידוד והסנקציות, הביצועים העלובים של הצבא, כל אלה מסמנים את חולשתה של מוסקבה.
יחד עם זאת התמונה יותר מורכבת, למעט בעולם המערבי, רוסיה לא מבודדת וגם לא נתפסת כגורם שלילי מדי. הצבא הרוסי והקרמלין עשו שינויים והפיקו לקחים תוך כדי המלחמה. רוסיה שינתה אסטרטגיה ומכוונת לטווח רחוק.
המטרה של הפוסט הזה היא לא לסכם את תמונת המצב של המלחמה, אלא להצביע על טעויות שניתן ללמוד מהן בראייתי, גם כשמנצחים מלחמות עושים טעויות. רוסיה גדולה מדי וחזקה מדי, ולכן למרות שרשרת טעויות קטסטרופליות לא הביאה לתבוסה שלה במלחמה.
מאמר מעולה אנא העבר אותו לאנשי הממשלה בישראל
תודה. אנסה