ירדן הודיעה לישראל שהיא לא תאריך את הנספח להסכם השלום, שבו ישראל חוכרת מירדן שטחים.
המשמעות היא שבמידה ולא יהיה הסכם חדש בין המדינות ישראל צריכה להשיב לירדן את מובלעת צופר ומובלעת נהריים, שתיהן משמשות לחקלאות.
לפי המחקר המכונן של כהנמן וטברסקי, תיאורית הערך, אנשים במצב של הפסד מוכנים לקחת סיכונים רבים יותר כדי לפצות על ההפסד מאשר הסיכון שהם מוכנים לקחת כאשר הם במצב רווח על מנת להגדיל את הרווח. לתיאורית הערך היו השלכות רבות ומחקרי המשך רבים והיא נכונה מעבר לקבלת החלטות כלכליות, אבל יש לה נקודה עיוורת, כיצד אנחנו עושים פריימינג. קרי, מה גורם לנו להרגיש שאנחנו במצב של הפסד.
ההתייחסות להודעה הירדנית קשורה לזה באופן הדוק. אם נמסגר את זה כהפסד נהיה מוכנים לקחת סיכונים כדי למנוע את ההפסד העתידי. לפני שעושים זאת, כדאי לחשוב לרגע על המשמעויות.
ראשית, הודעת ירדן אינה הפרה של הסכם השלום ולא של נספחיו. הנספח קבע שהחכירה ל-25 שנה, ונדרשת הודעה של שנה מראש על אי חידוש של הנספח.
שנית, מרגע שהמלך הצהיר זאת בפומבי הסבירות שהוא יחזור בו נמוכה לעומת מצב בו ההודעה היתה חלק ממו"מ חשאי.
המשמעויות:
הצעות שכוללות הפרת הסכם השלום ע"י ישראל (בנוגע לווקף למשל) על מנת ללחוץ על ירדן לחזור בה, אינן שקולות להודעת ירדן. כמובן שמי שמאיים בביטול הסכם השלום, צריך לבחון האם הוא מוכן לממש את האיום בהנחה שקיים סיכוי שירדן לא תחזור בה.
ב-26.2.2015 חתמה ישראל עם ירדן הסכם להקמת מתקן התפלה בעקבה, וצינור להזרמת מים סוף לים המלח (https://www.themarker.com/consumer/1.2575803). במשך שלוש וחצי שנים ישראל מסמסה את ההסכם ולמעשה נסוגה בה מבלי שהודיעה רשמית על ביטולו. הירדנים העלו את הסוגיה מספר פעמים בשנה החולפת, כולל בביקור נתניהו לפני שלושה חודשים כפי שמופיע בדיווח של ערוץ 10 (https://www.10.tv/news/168859), ואפילו ביקשו תשובה תוך חודשיים-שלושה, אבל בישראל כרגיל לא הבינו את הרמז.
היחסים הבטחוניים בין ישראל לירדן טובים כיוון ששרידות הממלכה נתפס גם בעיני ישראל כאינטרס חיוני. בראייתי, לאור המגמות האזוריות האינטרס הזה חיוני מתמיד, כיוון שאיראן תשמח לנסות להביא לקריסת בית המלוכה בירדן, זה חשוב בהרבה משני אזורי חקלאות.
מערכת היחסים בין ההנהגות רעועים למדי, בשנה החולפת יש את משבר המגנומטרים, פרשת המאבטח וסוגית מתקן ההתפלה. בכל אלו ישראל לא ספרה את ירדן, לכן ההפתעה על הודעת המלך מעידה על חוסר היכולת לקיום הערכת מצב לאומית בישראל.
יש בישראל משרד שלם שעוסק ביחסים עם ירדן, המשרד לשיתוף פעולה אזורי. איפה הוא היה בסוגיה?
עדיף לישראל למסגר את הודעת המלך כמצערת, אבל לא כהפרת ההסכם, כדי להקטין את תחושת ההפסד. אם ברצוננו לשפר את היחסים, כדאי שנגיע לשולחן גם עם רצון טוב.
ירדן הודיעה לישראל שהיא לא תאריך את הנספח להסכם השלום, שבו ישראל חוכרת מירדן שטחים.
המשמעות היא שבמידה ולא יהיה הסכם חדש בין המדינות ישראל צריכה להשיב לירדן את מובלעת צופר ומובלעת נהריים, שתיהן משמשות לחקלאות.
לפי המחקר המכונן של כהנמן וטברסקי, תיאורית הערך, אנשים במצב של הפסד מוכנים לקחת סיכונים רבים יותר כדי לפצות על ההפסד מאשר הסיכון שהם מוכנים לקחת כאשר הם במצב רווח על מנת להגדיל את הרווח. לתיאורית הערך היו השלכות רבות ומחקרי המשך רבים והיא נכונה מעבר לקבלת החלטות כלכליות, אבל יש לה נקודה עיוורת, כיצד אנחנו עושים פריימינג. קרי, מה גורם לנו להרגיש שאנחנו במצב של הפסד.
ההתייחסות להודעה הירדנית קשורה לזה באופן הדוק. אם נמסגר את זה כהפסד נהיה מוכנים לקחת סיכונים כדי למנוע את ההפסד העתידי. לפני שעושים זאת, כדאי לחשוב לרגע על המשמעויות.
ראשית, הודעת ירדן אינה הפרה של הסכם השלום ולא של נספחיו. הנספח קבע שהחכירה ל-25 שנה, ונדרשת הודעה של שנה מראש על אי חידוש של הנספח.
שנית, מרגע שהמלך הצהיר זאת בפומבי הסבירות שהוא יחזור בו נמוכה לעומת מצב בו ההודעה היתה חלק ממו"מ חשאי.
המשמעויות:
הצעות שכוללות הפרת הסכם השלום ע"י ישראל (בנוגע לווקף למשל) על מנת ללחוץ על ירדן לחזור בה, אינן שקולות להודעת ירדן. כמובן שמי שמאיים בביטול הסכם השלום, צריך לבחון האם הוא מוכן לממש את האיום בהנחה שקיים סיכוי שירדן לא תחזור בה.
ב-26.2.2015 חתמה ישראל עם ירדן הסכם להקמת מתקן התפלה בעקבה, וצינור להזרמת מים סוף לים המלח (https://www.themarker.com/consumer/1.2575803). במשך שלוש וחצי שנים ישראל מסמסה את ההסכם ולמעשה נסוגה בה מבלי שהודיעה רשמית על ביטולו. הירדנים העלו את הסוגיה מספר פעמים בשנה החולפת, כולל בביקור נתניהו לפני שלושה חודשים כפי שמופיע בדיווח של ערוץ 10 (https://www.10.tv/news/168859), ואפילו ביקשו תשובה תוך חודשיים-שלושה, אבל בישראל כרגיל לא הבינו את הרמז.
היחסים הבטחוניים בין ישראל לירדן טובים כיוון ששרידות הממלכה נתפס גם בעיני ישראל כאינטרס חיוני. בראייתי, לאור המגמות האזוריות האינטרס הזה חיוני מתמיד, כיוון שאיראן תשמח לנסות להביא לקריסת בית המלוכה בירדן, זה חשוב בהרבה משני אזורי חקלאות.
מערכת היחסים בין ההנהגות רעועים למדי, בשנה החולפת יש את משבר המגנומטרים, פרשת המאבטח וסוגית מתקן ההתפלה. בכל אלו ישראל לא ספרה את ירדן, לכן ההפתעה על הודעת המלך מעידה על חוסר היכולת לקיום הערכת מצב לאומית בישראל.
יש בישראל משרד שלם שעוסק ביחסים עם ירדן, המשרד לשיתוף פעולה אזורי. איפה הוא היה בסוגיה?
עדיף לישראל למסגר את הודעת המלך כמצערת, אבל לא כהפרת ההסכם, כדי להקטין את תחושת ההפסד. אם ברצוננו לשפר את היחסים, כדאי שנגיע לשולחן גם עם רצון טוב.
