רבים מקוראי הבלוג יודעים בוודאי שאני מתנגד להפיכה המשטרית, משתתף בהפגנות, מתראיין ועושה כל שביכולתי כאזרח למנוע את העברתה. יחד עם זאת, לא עסקתי בסוגיה הזאת בבלוג, כיוון שהוא מבחינתי מקום שמור לניתוחים מקצועיים ככל הניתן. מספר שיחות שקיימתי לאחרונה, גרמו לי להבין שאני לא יכול להתעלם מניתוח אסטרטגי של המשמעות של שלושת החודשים האחרונים לבטחון הלאומי של ישראל. סוגיית המפתח בעיני היא, ניתוח שגוי של תמונת המצב האזורית והמגמות האזוריות, היתקעות בקונספציה אסטרטגית של העשור הקודם ביחס לאיראן, וערעור של כל יסודות הבטחון הלאומי של ישראל.

תמונת המצב האזורית

למי שלא הבחין מדינות האזור, מלבד ישראל, נמצאות בניתוח אסטרטגי חדש. כולן מקבלות את איראן כשחקן אזורי לגיטימי, התקווה שישראל וארה"ב יעשו את העבודה עבורן התפוגגה, והן המשיכו קדימה, למקום ריאלי, ולא מכחישות את המציאות.

ערב הסעודית חידשה את היחסים עם איראן, בשאר אסד ביקר באיחוד האמירויות וצפוי לבקר במצרים, בעיראק מערכת האיזונים מתגבשת, והנה ממש השבוע יש שיחות לכינון סדר חדש בתימן (בתמונה) וסיום מלחמת האזרחים האיומה במדינה הזאת. סיום המלחמה בתימן הוא אולי הסמל הכי מובהק לכך שניתן להצביע על תחילת התהוותו של הסדר האזורי החדש, כיוון שהוא מבטא את המגמות החדשות ואלה הן:

• איראן היא שחקן לגיטימי במערכת הכוחות האזורית, מדינות האזור מקבלות את המשטר האיראני ומבינות שאין בכוחן לנטרל את איראן בכלים צבאיים. יותר מכך, איראן היא כבר לא מדינה מוקעת, הסנקציות האמריקאיות הן אנכרוניסטיות. מעמדה של איראן השתנה ולא ישוב למצבו הקודם. (אגב, ייתכן שזה מפחית את הצורך האיראני בפצצה, אבל הפוסט הזה לא עוסק בגרעין איראני).
• מדינות האזור מבינות שהמעצמות הגדולות כבר לא נוטלות אחריות ליציבות האזורית ולכן הן נאלצות לבנות מערכת אזורית שתאפשר יציבות (זה לא מבטיח שלא יהיו עימותים ומלחמות). ארה"ב במגמת יציאה מהאזור וזה ברור לכולם, רוסיה מתבוססת במלחמה באוקראינה והמשמעות שהיא לא תוכל לתפוס את מקומה של ארה"ב, והכניסה הסינית לא נועדה לייצב את האזור בכוחה, אלא להבטיח אנרגיה זולה שהיא צריכה לטובת הצמיחה. בכל מקרה המעמד של סין יתחזק. אגב, למי שסבור שזה קשור לממשל ביידן, אזי נקודת התפנית היתה תקיפת מתקן הנפט הסעודי באבקייק, והעובדה שטראמפ החליט שלא להגיב.
• דיאלוג בין מדינות הוא כלי להפחתת חיכוך (ארה"ב וברה"מ הבינו זאת אחרי משבר קובה) ולכן כולן ידברו עם כולן, וגם יעשו עסקים.
• מדינות האזור חותרות ליציבות, לפחות בתקופה הקרובה, כיוון שיש לכל אחת מהן סוגיות פנימיות שבהן צריך לעסוק ולטפל, ולכן נדרשת הפחתת חיכוך, בעידן שבו ממילא יש מרוץ חימוש עולמי.
• המעמד האזורי של ארה"ב דועך, בעיקר בגלל החלטה מודעת של וושינגטון, שעליה יש הסכמה דו מפלגתית, כך שמי שסבור שזה ישתנה במידה והרפובליקנים יזכו בבחירות 2024 טועה לדעתי.

תמונת המצב הפנימית (כולל הפלסטינים)

מבצע "שומר החומות" – ההקשר הייחודי

גם בזירה הפנימית חלו שינויים אסטרטגיים שמשנים את תמונת המצב מבחינתה של ישראל:
מדיניות הבידול בין עזה ליו"ש, בין חמאס לרשות הגיעה רשמית לסוף דרכה במבצע 'שומר חומות'. מבלי להיכנס לנסיבות ולמדיניות שהובילו למבצע (כתבתי על כך בעבר) זאת התוצאה של מה שקרה במאי 2021. למען הסר ספק, זה לא נובע מהמבצע, הוא פשוט מסמל בצורה מוחשית את השינוי שחל כבר קודם לכן. היה ברור שלמדיניות הישראלית לחזק את חמאס יהיו השלכות בטווח הזמן הארוך, אבל ישראל בחרה להעדיף את הרווחים קצרי המועד על פני שיקולים ארוכי טווח.

התערערות מעמדו של אבו-מאזן והרשות הפלסטינית הם כאן כדי להישאר, עד שזה יקרוס או עד שאבו-מאזן ימות. זה, ביחד עם השינויים שיש בדור הפלסטיני הצעיר (ממליץ להאזין לפודקאסט המצורף עם מיכאל מילשטיין)

מגמות עולמיות

אני לא רוצה להרחיב בסקירה העולמית רק לציין הכלכלה העולמית חווה מיתון או לכל הפחות האטה, שוק ההייטק העולמי גם הוא רואה ירידה בהשקעות אחרי פריחה. שרשרת האספקה העולמית חווה שינויים משמעותיים כתוצאה מהקורונה, התחרות בין ארה"ב לסין ואפילו המלחמה באוקראינה. שוק האנרגיה גם הוא חווה טלטלה עזה כתוצאה מהמלחמה באוקראינה והסנקציות על רוסיה.

עיוורון אסטרטגי

יש הרבה משמעויות מהסוגיות שציינתי, אבל מעל הכל כדאי לציין שמעולם בתולדות מדינת ישראל לא היו כל כך הרבה שינויים יסודיים בסביבה האסטרטגית של ישראל בפרק זמן קצר כל כך.

כתוצאה מכך, ישראל היתה מחוייבת לקיים הערכת מצב אסטרטגית, על מנת לעצב מדיניות חדשה. כיוון שמרבית התמורות אותן ציינתי לא נובעות ממשהו שישראל יכלה להשפיע עליו, הצורך לעצב אסטרטגיה לאומית חדשה היתה נכונה בכל מקרה, בלי קשר לעובדה שהעומד בראשות הממשלה, הוא אותו אחד שהיה צריך להכין אותנו לשינויים האלה בעשור הקודם שבו ישראל נהנתה מסביבה אסטרטגית נוחה יחסית.

ישראל צריכה לעצב מדיניות חדשה מול איראן, לא ניתן יהיה לגייס את העולם למהלך משמעותי נוסף מול איראן, לא כל שכן אחרי השינוי היסודי של מדינות האזור ביחס אליה. הנסיון הזה הוא אנכרוניסטי מבחינה אסטרטגית, עוד לפני שאני עוסק במעמדו של נתניהו.
המדיניות הזאת צריכה לתת מענה להיערכות לטווח ארוך לאתגר שאיראן מציבה בפנינו, ולא עיסוק מוזר ביכולת תקיפה שלכאורה מנומקת בסיכול ההתגרענות (ברור שישראל צריכה יכולת לתקוף באיראן בטווח ארוך, כיוון שאיראן יכולה לפגוע בישראל).

יסודות העוצמה של מדינת ישראל

רגע לפני שאסביר מדוע אני חושב שמעשיה של ממשלת ישראל בהפיכה המשטרית הם טירוף אסטרטגי, אני חייב להסביר מהם בראייתי מרכיבי העוצמה של מדינת ישראל, שבזכותם הצלחנו לשגשג ולפרוח, חרף העובדה שאנחנו מדינה עם איומים בטחוניים ובעיות בטחון חסרות תקדים ביחס לדמוקרטיות אחרות, וכולל העובדה שאנחנו "מתחזקים" כיבוש של כמה מיליוני נתינים.

עוצמה צבאית שמבוססת על שגשוג כלכלי וכוח אדם איכותי – לאור היקף האיומים והמגוון שלהם, ישראל נדרשת למענה בטחוני גדול ביחס לכל דמוקרטיה מערבית אחרת, שהתנאי לו הוא שגשוג כלכלי של המדינה. כיוון שלישראל אין משאבי טבע שתי הסוגיות גם יחד מותנות בפיתוח של כוח אדם איכותי במערכת החינוך, והיכולת לעשות בו שימוש לטובת מכפילי כוח צבאיים מחד, ולאחר השירות הצבאי האיכות האנושית היא שמאפשרת את השגשוג הכלכלי והצמיחה. מחקר שפורסם ממש לאחרונה מראה עד כמה מדובר בשכבה דקה למדי של כ-400000 איש.

הברית האסטרטגית עם ארה"ב – מעטפת ההגנה שארה"ב מעניקה לישראל היא הרבה מעבר לסיוע צבאי, וקצרה היריעה מלסכם אותה. ארה"ב מגנה על ישראל במוסדות העולמיים ומונעת הטלת סנקציות וחרמות על ישראל. ישראל גם תלויה ברכש אמריקאי ובפרט נהנית מכך שהיא המדינה היחידה שמתאפשר לה לעשות שינויים בציוד האמריקאי לטובת הצרכים המיוחדים שלנו. אבל יותר מכך, הגב האמריקאי הוא אחד ממקורות העוצמה האזורית של ישראל, מדינות חוששות / מעריכות את ישראל, כיוון שהן לא מעוניינות לאתגר את ארה"ב וחוששות ממנה. לכולם ברור שארה"ב מהווה גב לוגיסטי עבור ישראל, ולכן התשה של ישראל לא היתה אסטרטגיה ישימה. בעיני מדינות באזור, קשרים עם ישראל אפשרו פתיחת דלתות בוושינגטון.

הסכמה חברתית על צדקת הדרך – מוזר עד כמה שזה יישמע בישראל היתה הסכמה בסיסית כזאת, ולכן בשעות מצוקה וחירום הציבור התאחד למול איומים. אבל יותר מכך, האמונה בצדקת הדרך מאפשרת את קיומו של גיוס החובה החלקי לצבא העם, היא זאת שאפשרה את מערך המתנדבים במילואים, שמהווים את אחד ממרכיבי העוצמה של צה"ל.

התבססות על חינוך, אקדמיה ושיתוף פעולה טכנולוגי עם המערב – מרכיב משמעותי רביעי עליו ישראל מתבססת זה העובדה שיש כאן מוסדות מצויינים שמאפשרים לחוקרים מהמעלה העולמית הראשונה לחיות בישראל למרות הביקוש לכוח אדם כזה בעולם, ולמרות שיש להם יכולת השתכרות טובה יותר בעולם.

ההפיכה המשטרית מאיימת על כל המרכיבים האלה כולם

העשור "החד" קוטבי של ישראל במזרח התיכון

אני לא מעוניין לעסוק בטענה (שבעיני היא קשקוש) על דיקטטורת בג"ץ, העובדה היא שישראל נחשבת דמוקרטיה ליברלית בעיני כל העולם (למרות שהיא מתחזקת כיבוש), והיא הצליחה לשגשג ולהצליח בכל קנה מידה ביחס לבעיות והקשיים. זה דיון חשוב, אבל לא מטרת הפוסט הזה.

הטענה שלי היא שההפיכה המשטרית מאיימת על כל אחד ממרכיבי העוצמה של מדינת ישראל, והטירוף הוא שזה מתבצע דווקא בתקופה שבה הסביבה האסטרטגית של ישראל חווה את השינויים אותם ציינתי. ניחא, ללכת לשינוי עם סיכונים לאחד מתוך מרכיבי העוצמה, זה סיכון מסויים, אבל ניתן לניהול. אבל ללכת למהלך שמסכן את כל מרכיבי העוצמה כולם? זה טירוף וחוסר שפיות.

בנוגע לכוח אדם איכותי יש מספיק סימנים שהזעזוע החברתי עלול להביא לנטישה של שכבת המצויינות בישראל, גם אם לא כולם יעזבו, כיוון שמדובר בשכבה דקה יחסית בגלל המבנה החברתי של ישראל, הנזק יהיה חסר תקדים. ישראל שקלטה עלייה מרוסיה, שאפשרה לה קפיצת מדרגה, למשל במערכת הבריאות, עלולה להגיע לפשיטת רגל אנושית, כיוון שכוח האדם האיכותי שלה מבוקש מאוד במדינות העולם. הזלזול שנלווה לכך שזה איום אמיתי הוא בלתי נתפס בעיני.

גם בנוגע לצדקת הדרך הדרך ועוצמתו של צה"ל יש סימני אזהרה ברורים. כותב שורות אלה הופיע בשבועות האחרונים בתקשורת והסביר אותם היטב, איני סבור שצריך לחזור על זה. ההפיכה המשטרית מאיימת על יכולתה של ישראל לקיים את צבא העם במודל הנוכחי שלו. זאת סכנה ברורה ומיידית.

בהיבט הכלכלי, הופצו דו"חות רבים על כך שהכלכלה הישראלית עלולה לסבול מכה אנושה, בפרט בגלל שהיא מבוססת על הייטק. לכן, האיום על ישראל גדול בהרבה מהאיום שהיה על פולין והונגריה, שלא מאויימות בטחונית כמו ישראל. להערכתי, כבר עכשיו יש פגיעה ניכרת בכלכלה הישראלית, בגלל חוסר היציבות והבטחון שהמהלך שממשלת ישראל הובילה. כדאי לזכור, שהמחקר מראה בצורה מובהקת שרסנים משפטיים חזקים הם גורם שמעודד צמיחה כלכלית, ומטרת המהלך הנוכחי היא החלשה של בית המשפט.

לבסוף, גם תמיכת ארה"ב מוטלת בספק, כפי שהובהר לנו היטב, וזה במקביל לכך שממילא האינטרס שלה באזור פוחת והמגמות האזוריות ברורות. לא רק תמיכת ארה"ב מוטלת בספק, אלא כל שיתופי הפעולה עם מדינות אירופה ובפרט שיתוף הפעולה האקדמי והטכנולוגי. שיתוף הפעולה הזה הוא אחד ממקורות העוצמה של האקדמיה בישראל. את סימני האזהרה לכך שהמעמד של ישראל נחלש אנחנו רואים באירועי התקופה האחרונה.

אני מבין שניתן להכחיש או להתעלם מסיכון אחד מתוך הרשימה שציינתי, למרות שבכל אחד מהם יש סימני אזהרה ברורים ויש ניתוחים של רוב המומחים בתחום. אבל מי שמתעלם מכולם ביחד, לוקה בעיוורון מוחלט, בין אם מרצון ובין אם מחוסר הבנה אותנטי.

מדינת ישראל לקחה פניה לא נכונה לעבר התהום, דווקא בתקופה האסטרטגית המורכבת ביותר מאז שנוסדה