לאירועים גדולים יש השפעה תודעתית ארוכת שנים, החרדות הקיומיות שמלוות כל הערכת מצב ישראלית, הטראומה של המודיעין במלחמת יום כיפור מלווה אותנו עד היום. בעימות מול חזבאללה וחמאס זאת לבנון 2006. אנחנו בהיסטריה מכך שכל "הפתעה" שתצליח לאויב היא אסון נורא ונצחון תודעתי שלו, גם כי לא ניתן להשיג נצחונות ברורים.
'צוק איתן' התנהל בצורה דומה, ואפילו התגובה למנהרות במהלך המבצע היתה כזאת.
החרדות של ישראל מכל נצחון תודעתי של היריבים הגיעו השבוע לשיא חדש. "מנענו את כיבוש מטולה וניתוקה מכביש 90".
ההצלחה המודיעינית שהובילה למבצע השבוע היא משמעותית וראויה, ולעושים המלאכה מגיע שבח. אבל, נסראללה יודע לשחק בנפש הישראלית נפלא. לפני מספר שנים, הוא הכריז שבמלחמה הבאה ייכבש הגליל, ואנחנו חטפנו סחרחורת, חס ושלום איזו תבוסה תתרחש.
איזה סד"כ כוחות נדרש כדי לכבוש את מטולה ולהחזיק בה? בינת ג'בייל לא נכבשה ע"י 2 חטיבות של צה"ל, ומי שחושב שזה חדש, גם במלחמת יום כיפור נבלעה חטיבה מתוגברת בסואץ החרבה בקרב עם 80 הרוגים ו-100 פצועים.
מספר מאות הרוגים ושבויים של חזבאללה בשביל הישג תודעתי, שלא מביא לדבר מדיני (כיוון שנסראללה לא מעוניין בהישג מדיני מול ישראל)? נסראללה הרבה יותר חכם מזה.
אני מעריך (אין לי ידיעה באמת, אחרת לא הייתי כותב) שנסראללה התכוון לבצע פעילות התקפית קרקעית דרך המנהרות הללו, מוגבלת מאוד בהיקפה, כדי למנף אותה להבטחה התודעתית של "כיבוש הגליל", וחשוב מאוד למנוע ממנו לעשות זאת, ונכון שבערפל הקרב, לארוע בעורף יש מורכבויות רבות, אבל יש זאת גם הזדמנות להשגת שבויים במלחמה. בכל מקרה, גם אם נסראללה היה מצליח ואנחנו נכשלים, צריך לקבל את זה בפרופורציה, ולא בהיסטריה.
אם אני זורם עם התיזה שלי, אז תכנית ההונאה של נסראללה היתה לא רעה, הקשב והכוחות שצה"ל השקיע ועוד ישקיע בזמן מלחמה עתידית (הלוואי שלא תקרה) היה רווח נקי.
לא חייבים להסכים עם ההערכה שלי, אבל הגישה הבסיסית שלנו לחוסר הצלחות או הצלחות של האויב משדרת היסטריה, אנחנו פוחדים להיכשל ומי שפוחד להיכשל לא עושה כלום. זאת הסיבה שאחרי כל סבב מול חמאס אנחנו מרמים את עצמנו לדעת, עם המהלומות שחמאס ספג.
ביקום אחר התרחשו אתמול שני ארועים במקביל.
ישראל והשגרירה החרוצה של ארה"ב לענייני ישראל (ניקי היילי) עמלו להשיג גינוי של ארגון הטרור חמאס בעצרת הכללית של האו"ם, על ירי הטילים לעבר ישראל. המאמץ הדיפלומטי ראוי לשבח, ואפילו רוב של מדינות הצביעו בעד ההחלטה (אם כי לא הושג רוב של 2/3 שדרוש לאימוץ ההחלטה).
ברור מאליו שמדינות ערב יצביעו נגד החלטה כזאת, בלי קשר להתקרבות המדינית שיש מולן. אפשר לנהל מערכות יחסים כפולות, גם אנחנו עושים את זה כל הזמן.
אבל במקביל אותה ישראל היא שאישרה בברכה העברת כסף מקטאר, מדינה תומכת טרור, לארגון הטרור חמאס, ע"י שליחים טורקיים (מטוס טורקי מעמאן לנתב"ג).
בסוף המאמץ המדיני, ישראל מכולם, היא זו שרואה בחמאס נכס, מחזקת אותו ועושה הכל כדי לשמור עוצמתו. עולם הפוך.
