כמה דקות אחרי שהחלטנו בעד או נגד לפי שמאל וימין, כדאי לחשוב לרגע האם סוגיות כאלו לא ראויות לויכוח ראוי יותר.זוהי סוגיה שנוגעת למבנה השלטוני ולכן זה ראוי למחשבה עמוקה.
ראשית, נזכור שהבאת הדוגמא מארה״ב בא הפוליטיקאים בוחרים שופטים לפי נטיה פוליטית אינה ראויה לעניין, בישראל אין חוקה ואין רסנים ומגבלות על השלטון, שהוא לא יכול לשנות ברוב רגיל מהיום למחר. נזכיר שניתן לבטל את בג״ץ ברוב של 61 חברי כנסת
שנית, לגבי סוגית האקטיביזם לכאורה. ראוי לזכור שהסיבה לכך היא שני חוקי יסוד, כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. עיקר התערבותו של בג״ץ התרחשה כאשר חוקקו חוקים שסתרו שני חוקים אלו. קרי, האמת על התערבות בג״ץ היא שלרוב היא נובעת מחקיקה שגויה (או פופוליסטית) וכמובן מחשש של המחוקק לשנות חוקים אלו, כיוון שהם מחזקים את מעמדה של ישראל כדמוקרטיה בעולם. המקום השני שזה קורה הוא כאשר הפוליטיקאים מעדיפים להסיר מעצמם אחריות ומעדיפים שהטענות יופנו לשופטים (כמו במקרה עמונה, מקוואות, שוויון בנטל, הסדר הכותל, ועוד רבים).
לגופו צריך לזכור שבג״ץ מתערב מעט מאוד פעמים, ושכל תפקידו הוא שהפרט יוכל לקבל את הסעד כנגד עוולות השלטון, ומכאן ברור שפסיקותיו יהיו נגד הממשלה. לכן כל אמירה של הפרדת רשויות אינה רלבנטית על בג״ץ (היא נכונה לגבי בתי המשפט)
שלישית, שאלה מהותית בדמוקרטיה היא מהן המגבלות שיש על הרוב, איזה חוקים הוא לא מחוקק רק בעזרת הרוב אלא מגביל את עצמו להסכמה רחבה. כמובן שאין לזה תשובה ברורה, אבל בעיני סוגיות חוקתיות חייבות בהסכמה רחבה. לדוגמא שינוי שיטת הבחירות, האם נכון להעביר אותה רק בעזרת הרוב הקואליציוני? הרי בדרך זו אפשר גם להחליט שלא יהיו בחירות או להחליט עם שיטה שמיטיבה עם הרוב השולט. האם זה יהיה דמוקרטי? בעיני, לא. בישראל בפרט, כיוון שאין חוקה צריך השלטון לרסן את עצמו, דווקא כי אין עליו רסנים.
ההצעה לשינוי דרך ההחלטה בועדה לבחירת שופטים היא הצעה ראויה, אבל היא חוקתית. לא ראוי להעביר אותה רק בגלל שהרוב רוצה עכשיו, אלא לגבש עבורה הסכמה רחבה. כדאי לגעת בזהירות באיזונים השלטוניים בישראל. בסך הכל השיטה לבחירת שופטים בישראל היתה די מוצלחת לאורך התקופה, היו מעט חריגות, בסדר גודל פחות משיטת בחירת הפוליטיקאים