כשבוחנים את עלייתם של הדיקטטורים המודרניים, בעיקר במדינות שהיו דמוקרטיות (מי יותר ומי פחות), כמעט תמיד אפשר למצוא אצלם את אבני הדרך של הפופוליזם והקווים המנחים שהוליכו אותם בדרך להגשמת מטרותיהם. עמר דנק, סא"ל במיל', נווט קרב בדימוס, מדבר על עלייתם לשלטון באמצעים דמוקרטיים של הדיקטטורים החדשים, השיטות שבהן קודם כל רמסו את האליטות השנואות עליהם ומיד התפנו להשתלט על כל מוקדי הכוח – משומרי הסף, דרך גורמי ההון, התקשורת, החינוך ועד לכיבוש הנרטיב הלאומי בכללותו. וכאשר אנחנו סוקרים את הדוגמאות שכולנו מכירים (אורבן, ארדואן, צ'אווס ויורשיו ורבים נוספים) וחווים את מה שכולנו עוברים בימים האלה, ההשוואה קשה לעיכול הרבה יותר
