בשלהי מלחמת העצמאות התחיל המטה הכללי בראשותו של הרמטכ"ל דורי לעצב את המבנה של צה"ל. תוך כדי מלחמת העצמאות הוחלט לגייס את ילידי 1903-1907 להיות עתודות מילואים אבל לא נעשה בזה שימוש. גיבושו של צבא המילואים החל רק בסיום המלחמה, כאשר היה צריך לעצב את המבנה של הצבא לאור מגבלות משאבים גדולות שהיו למדינה. למרות גישה צבאית התקפית שחיפשה להשלים את כיבוש יהודה ושומרון, ישראל בחרה במדיניות סטטוס קוו שהתבססה על החלטת הממשלה בסיומה של מלחמת העצמאות שעדיף לישראל להשאיר את שטחי יהודה, ירושלים המזרחית והשומרון, על מאות אלפי תושביהם הפלסטינים, בשליטתה של ירדן; צורך לרכז את כל משאבי המדינה למשימות קיבוץ הגלויות, ההתיישבות ופיתוח המדינה; חשש מהתערבות המעצמות נגד שינוי אלים בקווי שביתת הנשק.
ידין נסע לשווייץ לפני שהפך לרמטכ"ל, ללמוד איך נראה שם מודל השירות. בשווייץ אנשים מתגייסים להכשרה בסיסית ואחר כך יש להם נשק וציוד בבית, אבל ההבנה היתה שהמודל הזה לא מתאים לישראל, כיוון שישראל חייבת צבא סדיר לאור בעיות הבטחון השוטף הרבות שיש לה. בהדרגה התגבשה בישראל התפיסה של צבא סדיר, קבע, מילואים שבאה לביטוי ראשוני בחוק שירות הבטחון בסתיו 1949. החוק תוקן מספר פעמים במהירות כיוון שהסתבר שהצורך גדול יותר. כעבור שנה נערך תרגיל הגיוס הראשון לאנשי מילואים שנקרא צמ"ד (צפון, מרכז, דרום) שקרא ל-29000 חיילי מילואים. 90% מהם התייצבו.
אילוצי הצבא, המשק וכוח האדם המוגבל של מדינת ישראל הכתיבו תפיסה שישראל חייבת מלחמות קצרות, כיוון שעיקר הכוח הצבאי שלה למלחמה הוא צבא המילואים, וגיוס שלו משבית את המשק והכלכלה, שבעזרתם ישראל מתפתחת הרבה יותר ממדינות ערב הכושלות, מעניקה חינוך איכותי לנוער, ומקבלת כוח אדם הרבה יותר איכותי לצבא, ובהמשך למשק. מעגל קסמים. המודל הזה התאים למציאות הבטחונית של ישראל כפי שבא לביטוי ב-56 ו-67. צבאות ערב שעיקר תכליתם היה לשמור על השלטון קרסו לנוכח מתקפה של צה"ל וקיבלו הוראה לסגת כדי לשמור על המשטר. איום משמעותי שנוצר על הגבולות הוסר במהירות. המודל הזה לא עבד בפעולות התגמול ובמלחמת ההתשה, שם מלחמה לא היתה חלופה שניתן להוציא לפועל.
תנאי הפתיחה של מלחמת יום כיפור היו שונים מהיסוד, ולכן המלחמה התארכה מעט יותר, אבל הפסקת האש שנכפתה על הצדדים בידי מועצת הבטחון הביאה לכך שאנשי מילואים נדרשו לשרת חודשים רבים אחרי סיום המלחמה. הסכם סיני 1 עם מצרים והסכם הפרדת הכוחות עם סוריה אפשרו לחזור למצב שגרה. בשונה מהמלחמות לפני, אחרי מלחמת יום כיפור ישראל נקלעה לעשור כלכלי אבוד בגלל עלייה חסרת שליטה בהוצאות הבטחון שאליה הצטרפו מדיניות כלכלית פופוליסטית ובהמשך מלחמה שלום הגליל, שהביאו את ישראל לסף פשיטת רגל. מלחמת שלום הגליל היתה המלחמה הראשונה שהסיום לא נכפה על מדינת ישראל (מלחמת ההתשה לא היתה מלחמה בהיקפים ובמצב החירום במדינה), ורק אחרי שלוש שנים של דשדוש בלבנון, משבר כלכלי, והקמה של ממשלת אחדות לאומית צה"ל נסוג דרומה, וכעבור 15 שנה נוספות נסוג סופית לגבול. מלחמת לבנון השניה היתה המלחמה הראשונה שבה הממשלה לא ראתה בתמרון כלי חיוני מיומה הראשון של המלחמה, וזאת היתה המלחמה הראשונה שבה ישראל לא ראתה בקיצור משך המלחמה אינטרס. דני חלוץ אמר למטכ"ל ביום הראשון למלחמה: "אנחנו רחוקים מרחק גדול מנקודת הסיום. גם אני רוצה שזה יסתיים מהר, לדעתי זה לא יסתיים מהר. דרך אגב, למדינת ישראל אין אינטרס שזה יסתיים מהר, בניגוד למה שאתם חושבים. לדעתי, יש לנו אינטרס שזה יימשך מספיק זמן, אבל בלי שייגרם לנו נזק גדול. השאלה אם יודעים לקיים את המשוואה הזאת". אולמרט אמר: "אין לישראל בעיה של זמן כל עוד היא לוחמת בכל הרעים – חמאס, ג'יהאד איסלאמי וחזבאללה. הממשלה אינה מגבילה את צה"ל באשר לפרק הזמן של המבצע, ולא לשום מרכיב מהותי". בחלוף 33 יום הושגה הפסקת אש דרך החלטה 1701 של מועצת הבטחון.
פרדיגמת התיקו האסטרטגי
כל המבצעים בעזה הסתיימו בהפסקת אש כלשהי (עופרת יצוקה בנסיגה חד צדדית של ישראל), הקצרים שבהם ארכו כשבוע (עמוד ענן, שומר החומות והמבצעים מול הגא"פ), והארוכים מספר שבועות. אף אחד מהמבצעים האלה לא מתח את יכולותיה של מדינת ישראל לקצה, והפגיעה במשק היתה שולית ונעלמה בצמיחה שאחרי המבצעים. בכולם הנזק לישראל היה מוגבל ואפשר היה להתמודד עם תחושת החמיצות שהם הסתיימו בתיקו. הסיסמאות "חמאס ספג מכה קשה" ו"חמאס מורתע" נקנו ע"י חלקים ניכרים בציבור.
לאורך 30 השנה האחרונות תפיסת הבטחון של ישראל שאחד מעקרונותיה הוא שאנחנו שואפים למלחמות קצרות כיוון שקיומה של המדינה מבוסס על צמיחה כלכלית, שמאפשרת חינוך איכותי שמוציא בוגרים איכותיים לצבא חזק, כבר לא עומדת במבחן המציאות. הסיבה העיקרית לכך היא שהאויבים לא משתפים עם זה פעולה, ואין בכוחו של צה"ל לכפות את זה עליהם. ישראל לא הצליחה לקדם תהליכי חשיבה שמנתחים את המשמעות. אסון ה-7/10 תפס את ישראל לא מוכנה.
ישראל לא בנויה למלחמות ארוכות, גם אם מחודש ינואר המלחמה בעזה מתנהלת בעצימות נמוכה. אנשי מילואים מגוייסים לאורך שנה בצווי שמונה לתקופות ארוכות ויש עשרות אלפי משפחות ששגרת החיים שלהם נפגעה בצורה אנושה. באופן בלתי נתפס הנהגת המדינה שכחה ששגשוג וצמיחה הם הבסיס לקיומה של ישראל באזור, אחד מעקרונות היסוד של תפיסת הבטחון הלאומית. כתבתי מספיק על היעדר הניהול האסטרטגי של המלחמה, אני רוצה להניח את זה בצד, ולהניח שהיא מנוהלת. המלחמה מנוהלת הפוך לכל יסודות תפיסת הבטחון של ישראל, וזה לא שמישהו קיים דיון רציני על המשמעויות של זה. אין לנו מנגנוני תכנון שמאפשרים ראיה לטווח ארוך של מלחמות, כמו שנוכחנו לראות ברוסיה ואוקראינה. אנחנו לא יכולים לומר מה אנחנו רוצים שיהיה בתחילת 2025. אנחנו יודעים שאנחנו צפויים להתנגש בקיר ופשוט מעדיפים להתנגש כדי שלא נצטרך להחליט החלטות קשות על מה אנחנו לא מסוגלים לעשות.
דיון בתפיסת הבטחון של ישראל מחייב בראש ובראשונה הכרה באילוצים ומגבלות הכוח של ישראל. בן גוריון הבין את זה כאשר החליט שלא לחתור לכיבוש יהודה ושומרון והעדיף שמאות אלפי הפלסטינים יהיו תחת משטר ירדני. ה-7/10 לא שינה את מרבית המגבלות והאילוצים, הוא שינה את יכולתנו להכיר בהם בגלל המהלומה האדירה שקיבלנו:
כיבוש של שטחים מאוכלסים הוא מעמסה שישראל תתקשה לעמוד בה – היקף הכוחות הנדרשים ביו"ש הוא רק הוכחה לזה ולא ההיפך.
האסימטריה הבסיסית של ישראל מול הערבים בתוקף – ישראל מפצה עליה ביתרון איכותי שגדל מול מרבית מדינות ערב, ויתרון כלכלי עצום. ההשפעה של איראן על היכולות הצבאיות נגד ישראל הקטינה את הפערים הצבאיים בזכות התחזקות האויבים (ולא בגלל היחלשות ישראל).
פערי כוח האדם של ישראל גברו בעשרים השנה האחרונות כתוצאה מהגידול בשיעור החרדים באוכלוסייה. המשק הישראלי בנוי על שכבה קטנה ורזה יחסית.
גודל של הצבא הסדיר מוגבל משיקולים כלכליים של תקציב הבטחון וההתבססות על אנשי מילואים נותרה בעינה. צה"ל הקטין את מסגרות המילואים שלו בהדרגה כתוצאה מהתיישנות הסד"כ, וכתוצאה מהיעדר צורך.
לאלה כדאי להוסיף – ישראל נכנסה למלחמה תחת קרע חברתי עמוק, והתפרקות הסדר החברתי המוסכם. המלחמה כרגע מטשטשת את המצב, אבל הבעיות לא נעלמו.
ישראל לא ערוכה למלחמה ארוכה, וגם לא למלחמה רב חזיתית אזורית. העדפנו להתעלם מכך שהשמים התקדרו בשנים האחרונות ושזה מחייב היערכות רצינית. אבל כרגע זה המצב. דרך הפעולה שלנו מנוגדת לכל עקרונות תפיסת הבטחון שנותרו בתוקף. הלם ה-7/10 מונע מאיתנו להתמודד עם זה. אם לא נעצור לחשוב על איך מתאוששים מצבנו ילך ויחמיר.
