בחלוף חצי שנה מפתיחת המלחמה פרסמתי פוסט על ההחלטות הקובעות שממשלת ישראל לקחה בחצי השנה הראשונה של המלחמה. הגיעה העת להוסיף פרק על ההחלטות הקובעות שנלקחו מאז.
תגובה נקודתית לסגירת המתקפה האיראנית
בליל ה-14 באפריל איראן תקפה את ישראל בצורה חסרת תקדים, יותר ממאה טילים ומאתיים טילי שיוט וכטב"מים. מספר טילים פגעו בישראל וגרמו נזק קטן, ישראלית אחת נפצעה. נכון שזאת היתה תגובה איראנית לחיסול בקרבה (או בתוך) שגרירות איראן בדמשק, אבל עדיין למתקפה איראנית שכזאת יש השלכות.
לפי דיווחים בעולם ישראל תקפה כעבור מספר ימים בצורה נקודתית באיראן כולל מטרת הגנה אווירית איראנית. 
איראן הכילה את התגובה וההסלמה נבלמה. בהנחה שהמטרה של ישראל היתה להראות יכולת תגובה ולהרתיע את איראן מהמשך הסלמה התגובה הישראלית השיגה את מטרתה.
ההחלטה לפלוש לרפיח
בחודש מאי ישראל החליטה לפלוש לרפיח על מנת "לחסל" את ארבעת גדודי חמאס שנותרו כשירים ומתפקדים. בפועל, למרות האזהרות רוב האוכלוסיה ששהתה במרחב רפיח התפנתה לפני הפעולה של ישראל ומאות אלפים נוספים עם תחילת הפעולה של ישראל. בראיה בדיעבד של 3 חודשים מתחילת הפעולה, ישראל הצליחה להימנע מאסון הומניטרי ואזרחי שיעצור את המלחמה, וגם בית הדין בהאג לא הוציא צו לעצירתה. סה"כ הפעולה של צה"ל היתה לדעתי טובה.
יחד עם זאת, חמאס כבר שינה את דרך הפעולה שלו ופינה את רוב פעיליו מהמרחב, כך שהפעולה של צה"ל לא הביאה לשינוי אסטרטגי במלחמה ולא שינתה את בעיית היסוד של ממשלת ישראל, שחמאס הוא הגורם החזק ברצועת עזה, ולא נראה כרגע שיש לנו רעיון כיצד לשנות את יכולתו להשתלט על הרצועה מחדש. אגב, זה היה צפוי.
ההחלטה שהמבצע ברפיח יהיה מוגבל
שלושה חודשים חלפו וברור שהמלחמה בעזה צפויה לעבור למה שמכונה שלב ג', באיחור של חצי שנה ממה שתוכנן וממה שישראל הבטיחה לארה"ב. הפעולה ברפיח היתה מוגבלת. ישראל פעלה במעטפת הדרומית של העיר ובמרחב הצמוד לציר פילדלפי. אנחנו גם יודעים שהמבצע שתוכנן להיות דו אוגדתי צומצם לאוגדה אחת בלבד. סביר להניח שלדרישות של ארה"ב היתה על זה השפעה, וכך גם לעיכוב משלוח של כמה אלפי פצצות ע"י ממשל ביידן. אני לא יודע האם אלה היו השיקולים היחידים של ממשלת ישראל בסוגיה.
ההחלטה להכשיל התקדמות לעסקת חטופים
קוראי הרבים יודעים שאמרתי כבר בינואר שנתניהו יתקשה להסכים לעסקת חטופים כיוון שהמשמעות שלה היא תחושת הפסד חריפה, וכידוע בני אדם הם שונאי הפסד. במקרה של נתניהו ברור שה-7/10 יעצב את המורשת שלו, אם המלחמה תבוא לסיום, ולדעתי אין היתכנות אמיתית לעסקה שתחזיר את החטופים שלא תביא לסיום המלחמה. במאמר מוסגר אגיד שכתבתי באוקטובר שנתניהו יתקשה להביא את המלחמה לסיום. לכן, אני מקבל שיש לי הטייה מראש לבחינת ההתרחשויות בסוגיה הזאת.
חשוב להזכיר שחמאס הוא ארגון טרור מנוול, שחיי אדם ואזרחים לא חשובים בעיניו.
אחרי שאמרתי את כל אלה, בחודשיים האחרונים זה בולט שנתניהו מסכל בפועל את המאמצים של ארה"ב והמתווכות לעסקה. אפשר לטעון שהקשחת העמדות במו"מ נועדה להשיג את ההסכם הכי פחות גרוע שאפשר, ואפשר אפילו לראות שחמאס התגמש במשהו והסכים שלא תהיה הצהרה מפורשת לסיום המלחמה בשלב א'. אבל עדיין בכל פעם שנראה שיש בסיס למו"מ רציני נתניהו מוציא הודעות פומביות שמסנדלות אותו, מכשילות את המו"מ ותכליתן היא לפוליטיקה פנימית, לשמור על ממשלתו.
להחלטה הזאת יש שלוש משמעויות מרכזיות: האחת, הגענו לרגעי המפתח, כיוון שבקרוב יכולתו של ביידן להשפיע על המו"מ תפחת משמעותית לאור הבחירות המתקרבות, וסביר שגם טראמפ ינסה לסכל עסקה מטעמים פוליטיים. אם זה לא יקרה ב-3-4 שבועות הקרובים, יכול להיות שהחלון הבא יהיה בעוד חודשים; השניה, המבוי הסתום של המלחמה בעזה ובצפון. לישראל אין ארכיטקטורה שמאפשרת את סגירת החזיתות, והיא ממשיכה להתגלגל במלחמת התשה שסותרת את עקרונות היסוד של הבטחון הלאומי. צה"ל הוא צבא מילואים והוא לא נבנה לנהל מלחמות של שנים ארוכות. התשה אסטרטגית טובה לאיראנים ולשלוחות שלה, בזמן שישראל אזרחיה וכלכלתה סובלים מפגיעה רצופה; השלישית, באיחור של חצי שנה ישראל תודיע בקרוב שהיא עוברת לשלב ג' שבו היא ערוכה מחוץ לרצועה (מלבד ציר נצרים ואולי פילדלפי) ומבצעת רק פשיטות. היערכות לסטטוס קוו בעזה שיגדיל את הלחצים מפני מלחמה בצפון, מלחמה שהיא רוצה למנוע כרגע בגלל בעיות חימושים, כ"א, כלכלה והיערכות.
המשך העימות עם ארה"ב והימנעות ממינוף ברית ההגנה בליל התקיפה האיראני
ההחלטה להתעמת עם ממשל ביידן לא חדשה, אבל ההחרפה וההמשך שלה לא היו מחוייבים המציאות. בין ינואר למרץ נתניהו התעמת עם ביידן, כתבתי על זה בזמנו. אבל היתה הזדמנות לתפנית, בברית ההגנה שהממשל בנה עבור ישראל. אין תקדים היסטורי להגנה כזאת ע"י גורמים חיצוניים על בטחון ישראל. הרי ידוע שאנחנו מקפידים להגן על עצמנו בעצמנו. למרות שאת עיקר ההגנה עשינו בכוחות עצמנו, הסיוע של הברית בהובלת ארה"ב היה בעל חשיבות אסטרטגית, וסביר שתרם לנכונות של איראן להכיל את תקיפת התגובה של ישראל.
נתניהו בחר שלא למנף את ליל הטילים למהלך אסטרטגי גדול, ובהמשך בחר להמשיך להתעמת עם ממשל ביידן, עניין החימושים הוא לדעתי רק תירוץ, כי נתניהו יודע שזה משלוח שהוקפא מסיבות ספציפיות, והוא גם יודע שאין להקפאה הזאת השפעה אופרטיבית על המלחמה כרגע. המטרה של האמריקאים היא לרסן את ישראל ולרמוז לה שארה"ב לא תומכת בהסלמה בצפון וגם שהפעולה ברפיח תהיה מוגבלת. נתניהו הבין את זה והגביל את הפעולה ברפיח.
ההחלטה שלא להיערך אסטרטגית למעבר לשלב ג'
במהלך החודש הקרוב ישראל תעבור לשלב ג' במלחמה. האם המשמעות היא שאפשר לסיים את הכרזת המלחמה? כרגע עושה רושם שנוח לממשלה ולצה"ל להמשיך במצב החירום שמאפשר לממשלה חופש פעולה בהחלטות שלה – היא יכולה להצדיק את הארכת שירות המילואים, את הארכת השירות הסדיר (טרם אושר), ורק את הפטור מהחרדים היא מתקשה להסביר. בינתיים בחסות המלחמה גם חוזרת ההפיכה המשטרית לקדמת הבמה. גם לצה"ל נוח להמשיך לזמן אנשי מילואים בצווי 8, והרבה יותר קשה לסרב לבוא לשירות מילואים שלישי או רביעי השנה כאשר מדובר בצווי 8. מצב החירום עולה למשק הישראלי הרבה כסף, אבל עושה רושם שגם בסוגיה הזאת הממשלה לא מנסה לטפל.
נוסף לאלו, תושבי המצפון ממשיכים להיות פליטים ואין לדעת מתי יחזרו לבתיהם. קשה לראות איך זה יקרה עד ה-1/9, ואיך מסגרות החינוך ייפתחו. מכללת תל חי כבר הודיעה לסטודנטים שהלימודים לא יהיו במכללה בשנה הבאה. המעבר לשלב ג' מגיע, כי פשוט כבר לא ניתן היה להמשיך בשלב ב'. חצי שנה הממשלה מתחה אותו כדי להימנע מהמצב הזה.
מה שצפוי זה שהלחצים בצפון יגברו, כי במקום שנודיע על הפסקת המלחמה בעזה, ונמשיך בפשיטות לרצועה רק שלא נקרא לזה מלחמה, מסיבות של פוליטיקה פנימית ושרידות הממשלה, היא העדיפה להמשיך במצב המלחמה, מה שמקשה במידה ניכרת על היכולת להוריד את המתיחות בצפון ולאפשר לחזבאללה להגיע להפסקת אש. לאלו שסבורים שצריך להתנפל על חזבאללה ולהכריע אותו, אני חושב שישראל לא בנקודה טובה לשום מלחמה בצפון. בעיות מלאים חמורות (לא רק חימושים אמריקאים), בעיות חלפים וכשירות של כוחות היבשה, שחיקה ניכרת של צה"ל (למרות שמנסים לומר אחרת), ובעיה כלכלית חמורה. איני יודע איך זה יתפתח.
