מלחמה היא מעשה פוליטי, כיוון שהיא עוסקת בהשקעת משאבים רבים לטובת תכלית, וזאת טיבעה של פוליטיקה. מכאן שהוויכוחים על מטרות המלחמה והדרך שנכון לצעוד בה (ללא הסכמה על מטרות המלחמה הוויכוח עובר פעמים רבות לשאלה מה צריך לעשות או לפעמים רק מה אסור לעשות), הם חלק בלתי נפרד מדיון פוליטי בריא במדינה דמוקרטית. כיוון שדיונים מורכבים הם מעייפים ומחייבים מחשבה אנחנו עושים פעמים רבות קיצורי דרך, ומנסים למצוא מונחים פשוטים וקליטים כדי להגדיר את המצב. דניאל כהנמן הגדיר את זה ספר "לחשוב מהר, לחשוב לאט". זה נכון גם למלחמת ה-7/10, הדיון העקרוני הופך להיות דיון של מונחים, לרוב מוחלטים.
עסקה מופקרת
כל הסכם (עסקה) מחייב פשרה, ותמיד יהיה ניתן לטעון שאפשר להשיג הסכם טוב יותר, כי אין דרך לברר את זה. אמנם נתניהו לא המציא את השיטה, אבל הוא עשה שימוש בטענה כנגד הסכם הגרעין עם איראן. לאורך כל הזמן הוא טען שצריך הסכם טוב יותר, אבל מעולם לא אמר מה הוא אותו הסכם טוב יותר. כיוון, שאז הוא היה צריך לומר על מה הוא מוכן להתפשר. טראמפ אומר בעצרות הבחירות שאם היה נבחר תוך שבוע הוא היה מגיע להסכם עם איראן, גם לו אין מושג איך זה היה קורה ומה כלול באותו הסכם, וגם הוא לא מסביר למה הוא לא הגיע להסכם כזה לפני שסיים את הכהונה, אבל להבטיח זה קל.
הטרמינולוגיה השתנתה ורבים מאלה שמתנגדים לעסקה שעל הפרק עם חמאס מכנה אותה עסקה מופקרת. אפשר להתנגד, אבל המינוח עסקה מופקרת נועד כדי למנוע דיון. דיון רציני מחייב הנחות עבודה והתייחסות רצינית לחלופות. לדיון בנוגע לעסקת חטופים יש מספר הנחות די מבוססות: נכון לעכשיו יש רק מסגרת אחת עקרונית לעסקה בת שלושה חלקים. קרי, אין בנמצא עסקה של שלב אחד שבו כל החטופים חוזרים בבת אחת; מצבם של החטופים מחמיר ככל שחולף הזמן וסביר שחלקם לא יישאר בחיים; מו"מ חדש יקח חודשים רבים; עסקה עושים רק עם חמאס; לא ניתן להביא לחילוץ של רוב החטופים החיים באמצעים צבאיים; בכל עסקת חטופים ישוחררו מאות אסירים כולל רוצחים עם דם על הידיים.
אם מסכימים על ההנחות האלה אזי ברור שאם אומרים לא לעסקה שעל הפרק המשמעות היא שמוותרים במודע על חייהם של אזרחים ישראלים שנחטפו. אפשר לטעון שהחלופה הטובה יותר היא המשך המלחמה וויתור על החטופים, באמת שאפשר לטעון את זה, למרות שאני חושב שמדובר בהחלטה עם נזקים ארוכי טווח לחברה הישראלית שלא ניתן לשער. אבל לא ניתן לטעון את זה מבלי להודות בכך שיש להחלטה הזאת מחירים כואבים ולהתעלם מהמשמעות לחיי החטופים. מי שעושה את זה מזלזל בחיי האזרחים, ומי שמזלזל בחיי האזרחים פעם אחת, יזלזל בחייהם גם בעתיד. כדי למנוע את הצורך בהצדקת המהלך, משתמשים במונח הקליט "עסקה מופקרת", ככה אפשר לא לדון בהשלכות.
כניעה / כניעה מוחלטת
מטרת השימוש במונח כניעה נועדה גם היא כדי למנוע דיון רציני על המשמעויות מהסכם שכולל את החזרת החטופים, הרי מי מאיתנו בעד כניעה, בפרט לאור העובדה שצה"ל עושה מלאכה טובה ברצועת עזה. אבל עם כל הכבוד מי שטוען שההסכם שעל הפרק, ואפילו אם הוא יביא לסיום המלחמה ולחידוש השליטה של חמאס ברצועת עזה הוא לא הסכם כניעה. אפשר לטעון שזאת תוצאה לא מספיק טובה, ואפילו גרועה, אבל כניעה זאת לא.
המשמעות של כניעה היא שכדי למנוע חורבן או כיבוש אתה מוריד את הנשק ומקבל את התנאים של האויב. צרפת נכנעה לגרמניה ב-1940 והוקמה ממשלת וישי מטעמה של גרמניה. פקיסטן נכנעה להודו כאשר הכוחות המזויינים במזרח פקיסטן נכנעו כניעה ללא תנאי ב-16 בדצמבר 1971, שהביאה להקמתה של בנגלדש. למחרת הוכרזה הפסקת האש במערב המדינה. סייגון נכנעה סופית במלחמת האזרחים בווייטנאם שנמשכה 18 שנה באפריל 1975, קודם לכן נחתם הסכם בין ארה"ב לצפון שהביא לעזיבת הכוחות האמריקאיים מהמדינה. מלחמת פרוסיה-צרפת הסתיימה בנפילת פריס והסכם כניעה שנחתם אחרי הפסקת אש שבו הועבר חבל אלזאס-לוריין לגרמניה וצרפת חויבה בפיצויים גבוהים. זה היה אחד הגורמים לנקמה הצרפתית בהסכמי ורסאי, שהובילו בהמשך למלחמת העולם השנייה (חד גדיא). לסיום פרק זה וכנראה הדוגמא שעולה בראש לכולם כאשר מדברים על כניעה, יפן נכנעה לארה"ב באוגוסט 1945 וחתמה על תנאי הכניעה על סיפון הליברטי (לימים ג'ורג' בוש האב כתב בסיום מלחמת המפרץ שהוא מרגיש איזה תחושת החמצה כי אין "ליברטי").
כאשר מדינה או ארגון נכנעים, המשמעות היא שהם מניחים את נשקם במלחמה ומוכנים לקבל את דרישות האויב. זה מלווה באבדן ריבונות חלקי או מלא. הסכם עם חמאס הוא לא הסכם כניעה, גם אם זה ההסכם הכי גרוע שאפשר להעלות על הדעת. יכול להיות שהסכם עם חמאס גרוע, אבל מי שפוסל אותו ומסרב לדון במשמעות של היעדר הסכם ומתחמק מקביעת קווי מתאר רצויים בסיום המלחמה מתחמק בעצם מהדיון בכלל.
איום קיומי
איום קיומי הוא מונח שמור למצב שבו יש חשש שניתן להשמיד את מדינת ישראל. במלחמת העצמאות היה איום קיומי על מדינת ישראל, עד הפסקת האש של יוני היה שוויון כוחות בשדה הקרב, ואחריה בכל הקרבות לישראל היה יתרון. בסוף שנת 1948 הצבאות שתקפו את ישראל כבר לא יכלו לכבוש את המדינה ולמנוע את הקמתה. למרות זאת לאורך שנים רבות ישראל חששה ממצב שבו כל מדינות ערב יתלכדו על מנת לתקוף אותה במה שהיה מכונה "הסיבוב השני". בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים בישראל היתה תחושה של חורבן, ונחפרו כאן קברי אחים על מנת שניתן יהיה לקבור אלפים. ה-CIA לעומת זאת העריך את יחסי הכוחות טוב יותר, וחשב שישראל יכולה להכריע את המלחמה תוך מספר ימים גם אם מצרים תפתח בה. אשכול ככל הנראה היה פחות חרדתי ממה שאלופי צה"ל שידרו, כיוון שהוא חשב שישראל יכולה להמתין לפני שהמלחמה נפתחת.
במלחמת יום הכיפורים דיין חשב שישראל על סף חורבן הבית, למרות שגם במלחמה הזאת לא היה ניתן לכבוש את מדינת ישראל ולראיה בתוך ימים ספורים התמונה בשדה הקרב התהפכה ובחלוף 19 יום צה"ל כבש חלק מרמת הגולן (ולא יכל לכבוש יותר מזה), חצה את התעלה וכיתר את הארמיה השלישית. ככה לא נראים יחסי כוחות שמהווים איום קיומי. מה שהוביל לתחושה הסובייקטיבית היתה ההפתעה והתדהמה של המתקפה ב-6/10.
ה-7/10 זעזע את כולנו, אבל ב-7/10 לא היה איום קיומי על מדינת ישראל. חמאס לא יכול היה לכבוש את המדינה, וגם אם חזבאללה היה פותח במתקפה במקביל לא ניתן היה לכבוש את מדינת ישראל. כמובן שאם זה היה קורה מחיר המהלומה שספגנו היה גדול בהרבה, אבל ישראל לא היתה נכבשת כתוצאה מכך.
אם המלחמה הזאת היתה באמת קיומית היינו אמורים לראות ממשלה שמתנהלת אחרת לחלוטין. היא היתה מקדישה את כל זמנה לענייני המלחמה, והיינו רואים את זה באופן שבו הציבור מעריך את התנהלותה. לא במקרה רוב בציבור סבור שהממשלה מונעת משיקולים פוליטיים (הכוונה בפוליטי הזה היא תועלת פוליטית אישית ולא ויכוח פוליטי על ענייני בטחון). ממשלה שמנהלת מלחמה קיומית לא מוציאה כספים פוליטיים לצרכים צרים, מצמצמת בהוצאות מיותרות, לא מעודדת חוקי ג'ובים ופועלת בדחיפות לקדם מינויים מקצועיים למשרות ציבוריות חשובות. כל זה לא קורה, וזה מעיד טוב יותר מאלף טענות אחרות לכך שבעיני הממשלה זאת לא מלחמה קיומית. בזמן מלחמה קיומית לא מנהלים מתקפות פוליטיות קבועות ורצופות כנגד אנשי צבא, כיוון שהצבא אמור לעסוק בלחימה. למי שיביא דוגמאות לכך שנשיאים בארה"ב החליפו ברוב המלחמות את מפקדי הצבא (קוריאה, וייטנאם, אפגניסטן ועיראק), זה נכון, אבל זה לא נעשה תחת מסע דה לגיטימציה רחב לצבא, אלא החלפה של המפקד הבכיר (כדאי לזכור שההיררכיה בארה"ב שונה מישראל).
גם סיום המלחמה לא מהווה איום קיומי על ישראל, חמאס וחזבאללה לא יכולות להשמיד את ישראל היום. מלחמה עם חזבאללה יכולה לגרום לישראל נזק עצום, אבל חזבאללה לא יכול להשמיד אותנו. עד ה-7/10 המונח איום קיומי היה שייך רק לפצצת גרעין של איראן, גם אז חשבתי שאסור להגדיר את זה ככה, כי המשמעות היא שאם תהיה לאיראן פצצה כדאי להצטייד בדרכון ולעזוב את המדינה. אבל, אני מסכים שלא ניתן לדמיין את המשמעות אם ישראל תותקף בנשק גרעיני. במשך עשרות שנים, ברה"מ וארה"ב היו תחת איום קיומי (בעצם כל כדור הארץ) במידה ותפרוץ מלחמה גרעינית ביניהן. אסור להשתמש באותה מערכת מושגים למלחמה מול ארגוני טרור בגודל של חמאס וחזבאללה. גם אם חמאס יחזור מחר בבוקר ליכולות שהיו לו ב-6/10 הוא לא יהווה איום קיומי על מדינת ישראל. זה לא סותר את הטענה שצריך למנוע את זה באסטרטגיה בטחונית אחרי המלחמה. איראן צפויה להוות איום משמעותי לישראל בטווח הזמן הנראה לעין, אין בכוחנו לשנות את זה ולהסיר את האיום שהיא מקדמת נגד ישראל, זה יכול להיות הרבה יותר גרוע אם הממלכה הירדנית תקרוס. אנחנו חייבים להסתכל על האיום של איראן בקור רוח.
נצחון מוחלט
."עדיין אין תחושת אופוריה. אני חושב שאני יודע למה זה קורה. אחרי הנאום שלי אמש, רדיו בגדד התחיל לשדר שנאלצנו להיכנע. אני רואה בטלוויזיה שדעת הקהל בירדן וברחובות בגדד היא שהם ניצחו. זה כזה דגדוג קטן, אבל זה מדאיג אותי. זה לא היה סוף נקי – אין כניעה על ספינת קרב מיזורי, זה מה שחסר כדי לעשות את זה דומה למלחמת העולם השנייה, כדי להפריד בין כווית לבין קוריאה ווייטנאם… הכותרות נהדרות – "ניצחנו".
ג'ורג' בוש האב, יממה אחרי שהכריז על סיום מלחמת המפרץ ב-28 בפברואר 1991
הכמיהה לנצחון מוחלט טיבעית, אבל במציאות אין כזה בנמצא. הבעיה הפלסטינית לא הולכת להיעלם, ברצועת עזה יהיו מיליוני פלסטינים, גם אם נעודד הגירה ממנה, זה יהיה המצב. אפשר לעצום עיניים, אבל הסיסמא של נצחון מוחלט נועדה לשתק את הדיון על מהן באמת מטרות המלחמה. איך נראה הנצחון המוחלט הזה? מי שולט ברצועת עזה? חמאס לא ייעלם גם אם סינוואר יחוסל (ואיתו החטופים). גם אז ישראל תתקשה להחליט מה היא באמת רוצה, ולא מה היא לא מוכנה שיקרה. "מי בעד חיסול הטרור? מי נגד?".
הדיון הבטחוני בישראל הוא נכה ומוגבל לאורך כל שנות קיומה של המדינה. אזרחים חרדים לדבר על בטחון, ומשאירים את הדיון לחדרי חדרים. זה מאפשר כר פורה לסיסמאות והפחדות, שנועדו למנוע מהאזרחים לקיים דיון רציני על הבטחון שלהם. ה-7/10 התרחש אחרי תקופה ארוכה של הקצנה ושטחיות של השיח הפוליטי. כתוצאה מכך, המלחמה סובלת מהיעדר דיונים רציניים על מטרותיה, שעד היום לא מוגדרות באמת (נצחון זאת לא מטרה, זאת סיסמא). השימוש במונחים מוחלטים שגוי ונועד למנוע דיון על החלופות האמיתיות שעומדות לפני ישראל, כולן מורכבות ולא מושלמות. אני חושב שבמצב הנוכחי כולן גרועות, אבל חייבים לדון על זה. מי שפוסל חלופה גרועה בטענה שהיא איום קיומי, כניעה או מופקרת מזלזל באזרחי המדינה, ובמטרה האמיתית של כל מלחמה בדמוקרטיה – שיפור התועלת הציבורית (בעיקר בטחון).
אז זהו שלא.
עסקאות ג'יבריל ושליט לימדו אותנו שהן מצילות מעטים במחיר חייהם של רבים.
דמיינו לעצמכם רופא שמציע להציל חיי מטופל במחיר חייהם של עשרה אנשים. וכשאתם מתנגדים ומתארים זאת כטיפול מופקר, הוא מאשים אתכם בהפקרת חיי מטופל ובשטחיות.
עסקאות ג׳יבריל ושליט לא לימדו אותנו את זה, אחרת איך תסביר שאחרי עסקת שליט היה כאן עשור שקט יחסית של טרור. הטענה שבגלל העסקאות האלה נגזלו חיי אדם היא טענה מופקרת, חסרת בסיס שמבוססת רק על כך שלא ניתן להוכיח מה היה קורה אילו. בפועל, לאורך שנים רבות למדיניות של ממשלות ישראל יש השפעה על חיי האזרחים. הניסיון לחבר בין עסקת שליט ל-7/10 מתעלם מכך שהייתה כאן ממשלה במשך 13 שנה שאחראית לבטחון
איזו תגובה מנותקת מהמציאות.
שנתיים אחרי עסקת ג'בריל, שבמהלכה שוחרר גם מייסד החמאס אחמד יאסין, פרצה האינתיפאדה ה-1. יובל דיסקין העיד ששחרור המחבלים היא הסיבה העיקרית לפרוץ האינתיפאדה.https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://m.ynet.co.il/Articles/4533717&ved=2ahUKEwjH–iY_vuHAxVf3wIHHbXpEXIQFnoECBIQAQ&usg=AOvVaw2Y899T_BnFMYxhJUY0Cp-B
במהלך העשור שאחרי עסקת שליט ממש לא היה שקט. היו 3 מבצעים גדולים בעזה, נוסף לסבבים קטנים יותר. היו גלי פיגועים של טרור (פיגועי הדקירות ב-2015 למשל). מי שתכנן את חטיפת 3 הנערים לפני צוק איתן היה ממשוחררי עסקת שליט, כמו מי שעמד בראש החולייה שתכננה את ה-7.10 והאדם שעומד היום בראשות חמאס. 50% ממי ששוחרר בעסקה חזר לעסוק בטרור. https://www.google.com/amp/s/www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/14728446%3famp=1
רואים שלא באמת בחנת את הטענה שלך.
האיתיפאדה לא פרצה בגלל עסקת ג׳יבריל, זה פשוט קשקוש. משוחררי ג׳יבריל היו גורמים מרכזיים אחרי שהיא פרצה. האינתיפאדה שפרצה היתה ספונטנית לחלוטין, לכן גם לא צפו איתה. אי אפשר גם לטעון שמשהו קרה בצורה ספונטנית וגם לטעון שהוא קרה בגלל אירוע מסוים.
אין טענה שהיה שקט בעשור שאחרי שליט, יש טענה שזה היה אחד העשורים השקטים בתולדות המדינה. כתבתי מספר פוסטים למה זה קרה, אבל אי אפשר לטעון שזה לא היה עשור יחסית שקט מבחינה בטחונית עבור ישראל
אפשר לחשוב מהתגובה שלך שהאינתיפאדה היא תופעת טבע, שפרצה ללא סיבה.
מתוך ערך הויקיפדיה על עסקת ג'בריל: "חלק גדול מהמשוחררים היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר העסקה. זאב שיף ואהוד יערי כותבים[13]:
עסקה זו רוקנה כמעט את בתי הכלא מאסירים ביטחוניים ושלחה בחזרה לתוך השטחים מאות פעילים מאומנים ובעלי הכרה. אין עוד ספק, שמשוחררי העסקה ההיא (שכונתה בשם הצופן "זמירות חדשות") שיחקו תפקיד מרכזי באינתיפאדה. לפי הערכות מוסמכות יותר משליש מביניהם חידשו את פעילותם במחתרת בצורה זו או אחרת בתוך שנה בלבד ממועד יציאתם לחופשי. רוב הנותרים נכנסו לפעולה כמעט ללא שהיות עם פרוץ גל המהומות הראשון.
יובל דיסקין, ששימש באותן השנים כרכז השב"כ של נפות שכם, ג'נין וטולכרם, כתב לימים:
שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי לשינויים והתהליכים שהובילו לאינתיפאדה הראשונה. הייתי שם בשטח והרגשנו את זה יום-יום. המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית. זה יחד עם התרוממות הרוח והתחושה שהצליחו לכופף את מדינת ישראל הוביל לפיצוץ[14].
משה ארנס, שבעת העסקה כיהן כשר בלי תיק[15] ותמך בעסקה, אמר 24 שנים מאוחר יותר כי אישור העסקה היה טעות:
ברגע שהתברר לי שחלק מהמשוחררים בעסקה חוזרים לבצע פיגועים, היה לי ברור שהעסקה הייתה שגויה. אבל אז כולנו קיבלנו ללא ערעור את עמדת שר הביטחון, יצחק רבין, בנושא. גם לעובדה שמדובר בשלושה שבויים חיים שלנו היה משקל רב בהחלטה. ייתכן שהדברים היו אחרת אם היה מדובר בגופות[16].
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%AA_%D7%92%27%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9C
זה שהיה מדובר בעשור שקט, לא אומר שלמשוחררי עסקת שליט לא הייתה שום השפעה על אירועי הטרור והסבבים שהיו באותו עשור, ובטח שאי אפשר לטעון שלאותם מחבלים לא הייתה השפעה על בניית הכוח הצבאי של חמאס לפני ה-7.10. הרי חלק גדול ממפקדי הארגון, כולל האדם שעומד בראש חמאס, הם ממשוחריי עסקת שליט.
גם המנהיגים הקודמים של חמאס אגב שוחררו מהכלא.
רוב ראשי הארגון לא שוחררו בעסקת שליט, והעובדה שזה היה עשור שקט אומרת שיש עוד הרבה משתנים בלתי תלויים והחלטות מדיניות שישראל קיבלה, מלבד עסקת שליט
ממש אבל ממש לא.
הנה רשימה חלקית של נרצחים על ידי משוחררי עסקת שליט.
שוטר ברוך מזרחי שנרצח בידי זיאד עווד.
רצח וחטיפת 3 הנערים בפקודת ויוזמת מחמוד קוואסמה.
דני גונן שנרצח על ידי חולייה שליה נמנה אסאמה אסעד.
מלאכי רוזנפלד שרצח בידי חולייה שהפעיל אחמד נג'אר.
הרב מיכאל מרק שנרצח על ידי מחמד פקיה.
ועוד רבים.
משוחררי עסקת ג'יבריל היו עמוד התווך של האינתיפאדה הראשונה, ועל שמם רשומים נרצחים רבים.
לא לחינם וועדת שמגר המליצה לא לשחרר יותר מ9 אסירים תמורת חטוף. כך גם נוהגות כל מדינות העולם.
ועדת שמגר לא עסקה במצב שבו אנחנו נמצאים היום, ולא דנה באזרחים חטופים. העובדה שאנשים שהשתחררו בעסקאות רצחו אחרים, לא מאפשרת לנו לדעת מה היה קורה אילו הם לא היו משתחררים. הרי יש טרור גם ככה, ואין קורלציה בין עסקאות חטופים להיקף הטרור על פני השנים
ושוב, לא נכון!
וועדת שמגר עסקה בפירוש גם באזרחים חטופים כתוצאה מחמת טרור.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D)
כתבת "העובדה שאנשים שהשתחררו בעסקאות רצחו אחרים, לא מאפשרת לנו לדעת מה היה קורה אילו הם לא היו משתחררים. "
נו באמת, השוטר ברוך מזרחי היה נרצח בכל מקרה בגלל גזירת גורל קוסמית?!
אם המחבל שרצח אותו לא היה משתחרר, הוא לא היה נרצח, וכנ"ל ליתר הנרצחים.
מדינה מקבלת שלל החלטות מדיניות שמשפיעות על המצב הבטחוני ועל הנכונות והוצאה לפועל של פיגועי טרור. הנסיון לחבר רק בין ההחלטות שאתה רוצה ולקבוע שנסיבתיות משמעותה סיבתיות שגוי.
יותר מכך, כאשר אתה משחרר X אנשים, אתה לא יודע כמה מהם יחזרו או לא יחזרו לטרור. לכאורה לפי הטענה הזאת, אסור לשחרר לעולם גם כאלה שלא הואשמו ברצח, ובכלל אסור לשחרר גם אנסים, כי הם עלולים לחזור לאנוס.
הבעיה בניתוח שלך שאתה מתייחס רק לכאן ולעכשיו ולא לתהליכים. בתורת המשחקים מבדילים בין משחק חד פעמים לבין רצף משחקים – הם פועלים לפי חוקים אחרים. אנחנו במשחק מתמשך אבל אתה מנצח אותו כאילו הוא משחק חד פעמי.
אם נתרחק רגע ממלחמה ובטחון – אני מקווה שתסכים עם הטענה שהשחיתות היא איום קיומי על מדינת ישראל. אבל הרי, אנחנו רואים ש מקרה שוחד, גם לא חמור כמו שוחד של ראש ממשלה, לא מביא לסכנה ברורה ומיידית לקיומה של המדינה.
אלא, שתהליכים מביאים לכך שמדינות קורסות. ומלחמה שבה אתה נלחם עשרה חודשים נגד האויב הכי חלש שלך ונאלץ לסיים אותה לפני שמיגרת אותו, וכל זאת בגלל שהוא חטף 251 אזרחים, היא צעד ראשון בתהליך שעשוי להוביל לקריסתה של המדינה.
מושגים הם כלי חשוב להבנת מצב, והמונח איום קיומי הוא מונח מוגדר. סיכונים יש תמיד. הכיבוש בשטחים הוא סיכון שעליו היה מי שאמר שיביא לחורבן מדינת ישראל, ברור שזה לוקח שנים.
יש הבדל בין תהליכים ומגמות, להערכת מצב נתונה
אבל מי שטוען שמדובר במלחמה קיומית, טוען שלתוצאות המלחמה יהיו השפעות על הטווח הרחוק, השפעות שעלולות לסכן את עצם קיומה של המדינה.
אתה יכול לא להסכים עם הניתוח, אבל זה לא רציני לבטל את אותם איומים על סמך ההנחה שאין על ישראל איום קיומי בטווח המיידי.