לאור הפסקת האש המסתמנת מספר תובנות בקומה האסטרטגית. מילת אזהרה, ההסכם לא פורסם עדיין למרות שנראה שמרכיביו העיקריים ידועים, אז מה שכתוב כאן נתון לחוסר ודאות.
במגרש הצבאי צה"ל נחל הצלחה גדולה. מלחמה עצימה מול חזבאללה היתה אמורה לגבות מישראל מחיר גבוה הרבה יותר, ורצף הפעולות בספטמבר הביא לכך שמחיר המלחמה בצפון מאז ספטמבר השנה היה נסבל, עד כמה שנורא לומר את זה כשיש הרוגים, פצועים, עקורים ובתים הרוסים. תחת המעטפת של 'כיפת ברזל' האיום השיורי שנותר מחזבאללה אחרי השבועיים שבהם ישראל פירקה את הארגון היה הרבה פחות אפקטיבי ומשפיע על אורח החיים של אזרחי ישראל מאשר במלחמת 2006. זה כמה שההישג של צה"ל גדול. החודשים הרבים של חילופי האש עד להסלמה הגדולה הביאו לכך שכוח רדואן נסוג מכפרי קו המגע וגם מרבית האוכלוסיה. זה אפשר לצה"ל לעשות פשיטה שתסיר את האיום של פלישה קרקעית בסיום המלחמה (על כך בהמשך).
משמעות 1 – המסגרת האסטרטגית היא 1701 – כל ההצלחות לא הביאו לשינוי המסגרת האסטרטגית שתעצב את מערכת היחסים של ישראל עם לבנון שמעוגנת בהחלטה 1701 מכמה סיבות עיקריות: השליטה הקרקעית – אם ישראל לא כבשה את השטח אין מה לצפות שמינוף מדיני יאפשר לנו עיצוב של כללים חדשים (זה מה שנאמר במו"מ ב-2006 כאשר ישראל ביקשה לטפל בהברחות האמל"ח בגבול סוריה-לבנון); הפעולה המדינית – כל הצדדים הגיעו להסלמה בצפון כאשר אין בכוחם אנרגיה למהלך עיצובי. ארה"ב חלשה יותר והשפעתה מוגבלת יותר ממה שהיתה בעבר. גם ההשפעה של צרפת, סעודיה או כל גורם אחר חלשה ולכן אין לגורמים בינ"ל יכולת לעצב הסדר שידחוק את ההשפעה האיראנית בלבנון; ישראל הגיעה למלחמה בלי תפיסה מדינית מה היא רוצה להשיג בה. אחרי שאמרתי את כל אלה חשוב לומר שאני בכלל לא בטוח שאפשר היה לעצב מסגרת אסטרטגית חילופית.
הוועדה שצפויה להיות מוקמת בהובלת ארה"ב שאליה יפנו הצדדים בבוררות לא בהכרח תהיה נוחה יותר לישראל מאשר המצב הנוכחי שבו הם פונים ליוניפי"ל. לישראל נוח לתקוף את יוניפיל על חוסר התפקוד והרצון שלו לפעול, אבל את ארה"ב יהיה הרבה יותר מסובך לתקוף בצורה כזאת. בפועל ועדה כזאת עלולה להטיל על ישראל יותר מגבלות ממה שהיו קודם לכן. חוסר הפעולה של ישראל בלבנון נבע ממדיניות של נתניהו, לא מהיעדר חופש פעולה. אפילו כשהיה ברור שיש לנו לגיטימציה לפעול כמו אחרי ירי ה-SA-8 באוקטובר 2019, נתניהו לא אישר לתקוף את הרכב שירה. אחרי מבצע 'ענבי זעם' ישראל קיבלה מכתב הבנות מארה"ב ככה שגם את זה כבר ניסינו. אבל אולי הפעם זה יצליח.
משמעות 2 – למרות שיספרו לנו שהפעם נקפיד יותר, נהיה עירניים, לא ניתן לחזבאללה לבנות את עצמו מחדש, לא ניתן, לא נאפשר וכו', לא נוצרו כלי אכיפה אפקטיביים יותר ממה שהיו אחרי מלחמת 2006, או לכל הפחות כלי האכיפה המוגבלים שנוצרו לא ימנעו מחזבאללה שיקום והתעצמות מחודשת. ברור שזה יקח לחזבאללה מספר שנים לשקם את יכולותיו. ישראל השיגה הישג צבאי משמעותי, שסביר להניח שידחה את המלחמה הבאה בשנים. כמובן, שאם ישראל תתקוף בלבנון כדי למנוע את התעצמות חזבאללה גם הצפון לא יהיה שקט.
משמעות 3 – כדי לאפשר בטחון ותחושת בטחון לתושבי הצפון ישראל תצטרך כוחות צבא רבים בהרבה ממה שהיו ב-6/10 לאורך הגבול. יהיה צריך מוצבים חדשים, גדר גבול וכל מה שצריך כדי שצה"ל יוכל למנוע פלישה קרקעית מלבנון. המשפט קו המגע לעולם ייפרץ ימשיך לשלוט בחיינו, ולמרות זאת המשימה של צה"ל תהיה למנוע לחלוטין אפשרות כזאת. בהדרגה זה יהיה שבלוני ושגרתי, עד שתתפתח שגרה חדשה. זה הולך לעלות למדינת ישראל הרבה כסף עוד לפני שיקום הצפון, עלות כספית קבועה לתקציב הבטחון למשך השנים הבאות.
משמעות 4 – לא הסרנו את האיום ולא ניתן להסיר אותו, למרות שיש מי שאומרים שחזבאללה עכשיו על הקרשים וזאת הזדמנות אסטרטגית "מטורפת". המלחמה בעזה אמורה להמחיש לנו שזה הרבה יותר קשה. אחרי שהמלחמה תסתיים יהיה מרוץ חימוש חדש בין הצדדים. ב-2006 צה"ל יצא מתוסכל והיה נדמה שהוא "מת" לסיבוב נוסף ומהיר עם חזבאללה, להראות להם מה זה. עכשיו חזבאללה ישקם את עצמו בתחושה שיש עליו איום קיומי מצידה של ישראל, כי הפגיעה שפגענו בו קשה.
משמעות 5 – הסכם הפסקת האש הוא לא הסכם להפוגה זמנית של התאוששות ישראלית על מנת לחזור למתקפה בעוד חודשיים. ראיתי שיש כאלה שמתנחמים בתירוץ הזה כדי לבלוע את הגלולה המרה. בסיום מלחמת לבנון השניה כוחות צה"ל נותרו בשטח לבנון עד להגעת יוניפי"ל והשלים את הנסיגה רק כעבור חודש וחצי ב-1/10/2006. אחרי הפסקת האש עוד היתה פשיטה מוסקת לבעל בק במסגרתה נהרג עמנואל מורנו. גם הפעם סוכם על 60 יום שצה"ל יישאר בשטח, רק שהפעם צה"ל שולט על שטח מוגבל יותר מ-2006, וגם הפעם לדעתי כולם כבר מתים לחזור לשטחנו, ברגע שזה יתאפשר, זה יקרה תוך שניה.
משמעות 6 – ממשלת ישראל תצטרך להתחיל בשיקום הצפון ואין תכנית כזאת – כפי שזאב אלקין אמר השבוע במפורש. אי אפשר יהיה להתחיל בזה מבלי לסיים את המלחמה ולהוריד את המתיחות. אם ישראל תמשיך לגייס כוחות צבא רבים, על מנת לחזור למתקפה, לא יתחיל תהליך השיקום של הצפון, הרי כולם יבינו שזה המצב. גם ככה זה צפוי להיות תהליך מורכב, מה עומד להיות עם בתי הספר באזורים המפונים? האם הם ייפתחו מחדש באמצע השנה, בזמן שהתלמידים כבר נקלטו לשנת לימודים במקומות אחרים?
משמעות 7 – שיקום כפרי דרום לבנון יאפשר לחזבאללה להגדיל את התלות של אזרחי הדרום בארגון והכנה של תשתיות חדשות כיוון שלא ניתן יהיה לפקח על תהליך השיקום. למרות שאין ספק שבגלל היכולות הכלכליות וההנדסיות המוגבלות של לבנון תהליך השיקום של הדרום יהיה ממושך, היחיד שיכול לשקם בצורה סבירה את כפרי הדרום זה חזבאללה. תוצאות המלחמה יהפכו את תושבי דרום לבנון לתלויים יותר בארגון, למרות אולי הכעס שיש על האסון שהוא הביא עליהם. אפשר אולי היה לחתור לגיוס הסעודים או האמירתים למסע שיקום של לבנון, ולנצל את הפגיעה שחזבאללה ספג, אבל אני מתקשה לראות את זה קורה תחת בתקופה של חילופי ממשל בוושינגטון. אני לא יודע אם ישראל בכלל לקדם מדיניות שתנסה לחולל שינוי בלבנון, זה לא נראה כרגע.
משמעות 8 – ישראל הצליחה לנתק את זירת לבנון מעזה בדרך להתיישבות בעזה. הפעולה של צה"ל היכתה את חזבאללה בצורה כל כך קשה שהוא הסכים לקבל הפסקת אש מיידית. אבל אחרי יותר משנת מלחמה יש לניתוק הזה משמעויות אחרות מאלה שהיו בעבר. אם בעבר עסקת חטופים וסיום המלחמה בעזה, היו אמורות לאפשר את הפסקת המלחמה בצפון והמלחמה בצפון היתה אמורה להציל את חמאס, עכשיו הפסקת האש בלבנון אמורה לאפשר לישראל להמשיך לשלוט ברצועת עזה בדרך להקמת התנחלויות, כי לדעתי ברור שזה הכיוון. עד לאחרונה היו לכאורה סימני שאלה מה מטרת המלחמה של ישראל בעזה (היתה לי מחלוקת עם עמוס הראל בפודקאסט הארץ בחודש מאי), אני חושב שעכשיו ברור שפנינו להתיישב ברצועה ולשלוט בה דרך קבע, יעלה כמה שיעלה, וזה יעלה הרבה יותר ממה שסמוטריץ' אמר. המסיכות בעניין הזה הוסרו. זה גם מה שמאפשר לסמוטריץ' ובן גביר לבלוע לכאורה את הגלולה המרה על כך שלא הלכנו עד הסוף מול חזבאללה. מועצת יש"ע בדרך לחזור באמת מועצת יש"ע (יהודה, שומרון, עזה)
משמעות 9 – תהיה מלחמת לבנון רביעית תהיה מלחמת לבנון רביעית
