מראשית המלחמה (מהיום הראשון שלה) נזרק לחלל האוויר הסלוגן "איפה היה חה"א?" או "למה 8 שעות לא המריא אף אחד". מי שהדהד את זה היו היוזרים המובילים של מכונת הרעל, והמטרה היתה לחזק את הנרטיב שכשלון ה-7/10 הוא בצה"ל או בהפסקת ההתנדבות, העיקר שאין אחריות לממשלת ישראל והעומד בראשה. בשבועות האחרונים התחילו להגיע לתקשורת רסיסים מהתחקיר של חיל האוויר, מרביתם כאלה שנועדו לתמוך מניפולטיבית בנרטיב הזה. בשבוע שעבר פרסם איתי אילנאי התחקירן של 'ישראל היום', פרטים מתוך תחקיר חיל האוויר, במה שנראה בעיני פרסום הוגן. שוחחתי איתו אחרי הפרסום הזה, והחלטנו להיפגש ולדבר על הנושא. חשבתי שזאת הזדמנות טובה להסביר טוב יותר את הסוגיה.
הפוסט הזה הוא השלמה לשיחה עם איתי, הרחבה על סוגיות שלא הספקנו לדבר עליהן והראשון שבו אנסה לנתח סוגיות מהמלחמה. למעוניינים מצורף קישור לפודקאסט.
גילוי נאות: אני עושה מילואים בחה"א; מה שאני כותב הוא דעתי בלבד; מה שאני כותב הוא על סמך ניסיון של 31 שנים כנווט קרב ו-30 שנים של תפקידי מטה בחיל ובמטכ"ל, לא על סמך התחקיר של החיל. אני מניח שחה"א יפרסם את עיקרי התחקיר כשהוא יסוכם ע"י הרמטכ"ל.
תמונת מצב ב-6:29 – בדיעבד כולם ידעו כבר ב-6:29 מה המצב, רק שזה לא מה שהיה. גם לי היה ברור מנפאל שאני צריך לחזור לארץ כי יש מלחמה, גם לעשרות אלפי אנשים זה היה ברור, ולכן אנשי מילואים נסעו ליחידות שלהם אפילו בלי שקראו להם. אבל לא היתה תמונת מצב במשך שעות רבות. אני חושב שלאור מה שקרה לא צריך להתפלא איך לא היתה תמונת מצב, זה אמור להיות מובן מאליו. הכשלון של הבוקר הזה הוא לא בחוסר היכולת להבין מה קרה, הוא בכך שההגנה קרסה.
המשימות העיקרית של חיל האוויר ב-7/10 היו משימת סיוע והגנה אקטיבית, ובלי תמונת מצב של הפיקוד הקרקעי כוח אווירי לא יכול לסייע בצורה אפקטיבית. לסייע לקרב היבשה (סוג של) בלי תיאום עם פיקוד קרקעי זה כמעט בלתי אפשרי. אז נכון שנלקחה יוזמה ומח״א הנחה לתקוף לאורך הגדר בצורה עצמאית, אבל אלה אלתורים שאני חושב שאין הרבה מה ללמוד מהם לקחים (ואני יודע שיש כאלה שסבורים שהם היו מאלתרים יותר טוב ויותר מהר). בלי קשר, בתחילת המתקפה של חמאס, חדרו למדינת ישראל מצנחי רחיפה, ועל חיל האוויר מוטלת המשימה למנוע חדירה כזאת.
כוננויות – בפודקאסט אני מסביר את המשמעות של כוננויות חה״א אבל לא הספקנו לדבר על מי מגדיר את הכוננויות. כוננויות התקיפה והחילוץ של החיל נקבעות ע״י חטיבת המבצעים במטה הכללי, כמובן שבאישור הרמטכ״ל ולפעמים גם הדרג המדיני. כוננויות התקיפה כוללות את מטוסי הקרב, המסוקים והכטב״מ של החיל. מח״א הוא שקובע את כוננויות היירוט כיוון שעליו מוטלת האחריות על הגנת שמי המדינה. הסיבה לזה היא שחיל האוויר הוא לא מי שמוסמך להחליט על פעולות התקפיות בשגרה, כיוון שהוא פועל מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כל פעילות כזאת מחייבת אישור של דרג מדיני (לפעמים יש הסמכה מראש לפעולות ספציפיות), ולכן המטכ״ל הוא זה שקובע את הכוננויות הנדרשות בשגרה. זאת הסיבה שבליל ה-7/10 החייל התבקש לתגבר זיק מעל הרצועה ולהעביר את המסוקים מרמת דוד דרומה בשעה 8:00 לפי הפרסום של איתי, מה שהיה מאוחר מדי.
עכשיו לחלק הכואב, ב-7/10 בשעה 6:29 חיל האוויר היה בשגרה. במצב הזה מלבד כוננות היירוט להגנת שמי המדינה, שלא חמושה בפצצות, והוזנקה להגנת אתרים אסטרטגיים כי לא היה ברור מה המצב, התקיפה הכי מוקדמת של כלי אווירי יכולה להיות תוך 45-60 דקות, בהנחה שיודעים לומר להם מה לתקוף, הנחה שלא היתה בתוקף באירוע הזה. מצער ככל שיהיה זאת המציאות. החריג היחיד יכול להיות אם יש כטב״מ תוקף באוויר, והיה אחד. התקיפות שלו היו שוליות ביחס לגודל המתקפה. אני מבין שיש ציפייה שזה יהיה אחרת אבל זה לא באמת אפשרי, לדעתי. אין דרך לגשר על פער הציפיות שיש בעניין.
חיל אוויר מהווה את הכוננות הכי קצרה של מדינת ישראל למלחמה. ה-7/10 היה הפעם הראשונה, למיטב הבנתי, שחיל האוויר עבר למלחמה מהפתעה מוחלטת. במבחן התוצאה, כפי שהתפרסם בתחקיר 'זמן אמת' וגם אצל איתי אילנאי חיל אוויר עבר למלחמה מהר יותר מכפי שמוגדר לו. אני יודע שזה לא מנחם אף אחד. ביום הכיפורים חיל האוויר היה בבסיסים בזמן שפרצה המלחמה, רוב צה״ל הגדול היה בבית. ב-7/10 היה עוד יתרון אחד: בסופי שבוע חיל אוויר מחמש את המטוסים שלו כדי שאם תפרוץ מלחמה, בזמן שחלק/רוב הגף הטכני בבית (גם הטייסים בבית, אבל הכנת מטוס חמוש לטיסה אורכת יותר זמן מאשר להגיע לבסיס), המטוסים כבר יהיו מוכנים ברובם. זה הוכיח את עצמו ב-7/10, אבל זה הספיק רק כדי לצמצם את הנזקים.
איפה היה חיל האוויר – השיח על איפה היה חיל האוויר הוזן בכוונת מכוון מלמעלה, ומטרתו פוליטית. המטרה היתה להאשים את הטייסים והצבא במחדל, כך שהממשלה תצא "נקייה". ביומיים שהייתי בנפאל עד שטסתי לישראל היה לי זמן לעקוב אחרי הרשתות וזה היה בולט מהרגע הראשון. גם אחרי 16 חודשים יש מי שמתדלק את השקר הזה, מוציא שברי חלקים מתחקיר החייל ומעוות אותם לצורך זה. השאלה למה חה"א לא המריא 8 שעות תפסה חזק ורבים מאמינים בזה למרות שזה שקר, פשוט כי לא היה להם מידע אחר להיאחז בו. גם חה״א תרם לדעתי להגדלת הבעיה בכך שעד היום לא פרסם נתונים רשמיים כמה סד״כ היה בכל שעה ביממה הראשונה, כמה מטרות נתקפו בכל שעה וכו׳, בצורה רשמית.
דעתי היא שכוח אווירי לא יכול להשיב לאחור מצב שבו ההגנה הקרקעית קרסה לנוכח מתקפה של אלפי אנשים. זה היה המצב ב-73 וגם עכשיו. הנסיון של שני טייסים לשעבר שכבר עשרות שנים לא משרתים בחייל (מאיר מוסט ועופר שלו) לטעון אחרת באתר מידה, הוא קלוש, למשל הטענה שחיל האוויר יודע לקבל תמונה בעצמו היא פשוט לא נכונה לגבי ה-7/10, זה לא שיש אוגדת שריון ברמת הגולן שתוקפת את כוחותינו, איך אפשר לדעת מה קורה בתוך יישובים בישראל? גם הניסיון שלהם לטעון שזה משהו ברוח התקופה לוקה בכך, שבתקופה שלהם חה״א נכשל למנוע את המתקפה הקרקעית ביום כיפור. בין 7:00 ל-7:30 האסון כבר היה בלתי נמנע, וכל מי שרץ, נסע, או טס לעוטף הצליח לסייע במשהו את צמצום הנזק שהיה יכול להיות עוד הרבה יותר גדול אם לא היו עושים. לכל מי שעשה את זה מגיע רק תודה.
מסק״ר – היתרון של מסק״ר על כטב״מ הוא ביכולת להביא את אותה כמות חימוש בערך במהירות טיסה גבוהה יותר, וכתוצאה מכך באותה כמות של סד״כ אווירי יותר חימושים מצטברים ליממה. אבל, המחיר של החלופה הזאת הוא יקר עשרות מונים, ולכן אנחנו מקבלים פחות סד״כ והרבה פחות סיוע אווירי. אני מעדיף שלא להתייחס להחלטות על סגירת מערך המסק"ר, אני מניח שהמלחמה תוביל לכך שלא ניתן יהיה לסגור את מערך המסק״ר, בגלל גודל הטראומה, אבל גם אם מערך המסק״ר היה גדול יותר, איני סבור שה-7/10 היה נמנע. בכל תרחיש ללא התרעה מראש, היה לוקח כשעה לזוג המסק״ר הראשון להגיע לזירה, בזמן הזה כבר לא ניתן היה לעצור את הנזק, רק לצמצם אותו.
הלקח הוא שצה״ל (וגם חיל האוויר שותף לזה) לא קיים הערכת מצב לגבי היכולת להגן על הגבולות, לא נקבע מתאר ייחוס, ולא נשאלות שאלות שאמורות להשפיע על בניין כוח עד שקורה אירוע ואז בתחקיר מתקנים את הכשלים הנקודתיים. זאת גישה לא מקצועית וזה תהליך שניתן לתקן. זה נכון באופן גורף לכל הגבולות – לבנון, סוריה, ירדן, מצרים וגם רצועת עזה.
תחקיר – תחקיר הוא עניין מקצועי. כדי לתחקר צריך אנשי מקצוע שמבינים בנושא. איני מכיר דרך אחרת לתחקר אבל אולי יש תחומים שבהם תחקירים נעשים ע״י אנשים חיצוניים לא מקצועיים. לחיל האוויר היתה חובה לתחקר את עצמו, אם רוצים למנות גורמים חיצוניים שיתחקרו / יחקרו את החיל מוזמנים לעשות את זה. לצערי, ממשלת ישראל גרמה לעיכוב בתחקירים, וביטלה את החלטת הרמטכ"ל למנות את הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז לעמוד בראש התחקירים של הצבא. זה הוביל לכך שהתחקירים החלו מאוחר, ו הסתיימו, ובעיני זאת תקלה גם של צה״ל.
אסון ה-7/10 לא קרה בגלל גורם אחד ויחיד. כדי שיקרה אסון צריך שיצטרפו המון כשלים ביחד לאותו מקום באותו זמן, לכן תמיד ניתן למצוא כשל ולחשוב שבלעדיו זה לא היה קורה, זה נכון. אם רק באוגדת עזה היה יותר סד״כ זה לא היה מתרחש. אם רק היו מתייחסים אחרת להתרעת ה-SIM ומגבירים כוננות אולי זה לא היה קורה. הטענות האלה הם גם נכונות, אבל הן גם מאפשרות לברוח מתחקור כלל הכשלים שהצטברו לכדי אסון ה-7/10, כי אחרת הם ימתינו לשעת הכושר הבאה, והיא תהיה אחרת מזו שהיתה ב-7/10. כדי לברוח מהדיון על הכשלים (כי הוא מגיע עד ראש הממשלה) עוסקים בדרישות להתפטרות, מתוך ניסיון לשווק שהחלפת אנשים פותרת את הבעיה, לאחרים זה לא היה קורה. זאת שגיאה גדולה.
ה-7/10 לא קרה לנו בגלל מי שהיו בתפקיד, כולם אנשים ראויים, יש להם תרומה מסוימת, הוא קרה בגלל המון בעיות יסוד בתהליכי קבלת ההחלטות של ישראל. זאת הסיבה העיקרית שבגללה מדינת ישראל חייבת ועדת חקירה ממלכתית, עזבו את המסקנות האישיות, אני חושב שהן החלק השולי בוועדה, לוועדה יש חשיבות רבה כדי שתוכל להמליץ על התהליכים שצריך לתקן. בכותרות ובזכרון הלאומי מסקנות ועדת אגרנט לא התקבלו ע"י הציבור כיוון שהמנדט שלה לא היה לבחון את הדרג המדיני, אבל יחד עם זאת רבות מההמלצות שלה יושמו – זה החזיק 50 שנה עד המחדל הבא.
בישראל אין תרבות של תכנון אסטרטגי, אבל תחת נתניהו זה התעצם כיוון שאסור לקיים דיון שבהם יש ספק בגדולתו, ושבהם קיים חשש שיתברר שהוא טועה. ככה זה היה ביציאה מהסכם הגרעין למשל, וזאת רק דוגמא קטנה להחלטות רבות בשנים האחרונות. בראייתי, זאת אחת מנקודות הכשל החמורות שהובילו אותנו ל-7/10, העובדה שנתניהו הוא כבר מזמן גם הקברניט וגם המעריך (אדבר על זה בפוסט המשך על לקחי המודיעין). בגלל שבמטכ״ל ובצה״ל יש דיונים ועבודות מטה מתחת לכל ביקורת, הרוב זה טקסים ולא דיון. ה-7/10 חשף את בעיות העומק של מדינת ישראל, חוסר יכולתה לתכנן לטווח ארוך וחוסר יכולתה לקיים הערכת מצב אסטרטגית. הערכת מצב אסטרטגית לא אומרת שהנבואה תצליח, אבל היא מחייבת החלטות ובחירות, והבנה לאן הולכים ולמה. ככה אפשר גם לתקן. זה נובע מתרבות רעה שבה האזרחים מוכרים את הבטחון שלהם לממשלה ולצה״ל, ומפחדים לעסוק בו. אחת הסיבות שבגללן אני מתראיין וכותב על ענייני בטחון. התרבות הרעה מאפשרת לפוליטיקאים בלברוח מאחריות על החלטות קשות של תעדוף, וכשזה מתפוצץ מאשימים את הצבא. כתוצאה מזה הצבא דורש משאבים מקסימליים שנועדו לאפשר לו לכסות את כל הבעיות שהוא מצליח לדמיין, ונאלץ להסתפק בפחות מזה, ואז יש סוציאליזציה של המשאבים. אין נכונות לומר ״את זה אנחנו לא עושים ומותר לשלם את המחיר אם זה יתממש״. זה בדיוק מה שגלנט הסביר כשנשאל למה למרות ההתרעות לא תוגברו הכוחות בצפון ובעוטף.
לאור גודל האסון של ה-7/10 יש נטייה לשכוח שמערך ההגנה האווירית שחיל האוויר אחראי עליו הצליח לצמצם את הנזק ממתקפת חמאס על העורף הישראלי ב-7/10. אני חושב שלאורך כל 16 החודשים האחרונים המשמעות של מערך ההגנה האווירית על יכולתה של מדינת ישראל לנהל יחסית חיי שגרה בעורף היא אירוע שמחייב מאמר נפרד. מקווה שאצליח להגיע לזה בשבועות הקרובים. כדאי גם לזכור שהחייל התנגד לכל אורך השנים להקמת המערך, אבל מרגע שהתקבלה ההחלטה קיבל על עצמו את מלוא האחריות.
פערי ציפיות – לאורך שנים חיל אוויר יודע לשווק את ההצלחות שלו. העובדה שאפשר להראות את תקיפות החייל בתקשורת, מסייעת לזה מאוד. במלחמת השבעה באוקטובר, החייל הטיל עשרות אלפי פצצות בעזה, השמיד כמעט לחלוטין את מערך הרקטות והטילים של חזבאללה, יירט באחוזים מדהימים את הרקטות והכטב״מים ששוגרו על מדינת ישראל, מנע כמעט לחלוטין את המתקפה על ישראל באפריל, תקף באיראן ובתימן, והשמיד כמעט לחלוטין את כל מרכיבי באיכות שהיו בצבא סוריה אחרי שזה התפרק. אלה הישגים נפלאים שמבוססים על שנים של התפתחות ומקצועיות. זה בכלל לא מובן מאליו. התדמית שהחייל יצר לעצמו לאורך שנים רבות היא של כל יכול. יש לי הרבה השגות על התדמית הזאת, בתוך שלל ההישגים שציינתי יש הרבה נקודות כשל שמחייבות שיפור וטיפול. התעמולה של ״איפה היה חיל האוויר ב-7/10״ רכבה על ענני ציפיות עצומים שחיל האוויר הוביל בעצמו. הפער בין הציפיות העצומות, למה היה ניתן לעשות באמת החל מ-6:29 בשמחת תורה, קשה לעיכול. אני מקווה שהפוסט הזה יעזור במעט.
היי עמר
אני קורא אותך זה זמן רב.
אני מבין שהרגעים הראשונים לא היו ברורים ושם נגרם נזק גדול, ודאי שמטוסים לא יכולים לירות באופן חפשי ביישובים שלנו.
האם ניתן היה לסגור את הגבול כעבור שעה? זה היה מונע גלים נוספים, אולי את פלישת האספסוף.
מטוסי יירוט עם תותחים ואולי טילי אא יכלו למנוע?
אמרת שיש מטוסי הפצצה שמוכנים. הם לא יכלו לעלות כעבור שעה? הרי יש טייסים בבסיסים.
אגב זה מזכיר לי הראיון עם עברי לגבי מלחמת יום כיפור שרצו שהוא יפציץ אבל לא היו מסוגלים להגיד לו היכן.
נתן
לא, לא ניתן לסגור את הגבול בכלל ובטח שלא כעבור שעה. כעבור שעה זה היה הזמן המינימלי להגעת מטוסים ראשונים.
אם אין תכניות מוכנות לזה, זה לא ניתן לאלתור ברגע. תוואי השטח של הרצועה לא מאפשר לעשות את מהאוויר. כשעשו את זה, שטף האנשים נמשך פשוט מהצד.
אמרתי שהמטוסים חמושים, אבל צריך לבוא מהבית ולסיים את הכנתם לטיסה. זה מקצר זמנים, אבל זה לא מיידי.
היי עמר
כמי ששרת בחיל אוויר, זה עגום בעיני שחיל של 500 מטוסים (לכאורה) לא מסוגל להרים 10 20 מטוסים עם פצצות תוך שעה לכל מטרה שהיא.
אין פה בכלל שוליים, רק יושבים ומחכים להתרעה שלא מגיעה כדי להתחיל להזיז המערכת.
כמו שיש כוננות יירוט, אין כוננות הפצצה? אפילו עם פצצות ש"כ.
חיל אוויר הוא היחיד שיכול להגיע מהר לכל מקום.
נתן
רציתי להוסיף: אני מבין שאם נעמיד X מטוסים אולי נגלה שצריך 2X מטוסים. ושזה סוג של בזבוז ל 50 השנים הבאות עד הבום הבא.
ועדיין, יש מגורי משפחות, חיילי סדיר וזה הכח היחיד שיכול להגיב מהר.
מה שאני מבין ממך הוא שהכשל היה הרבה קודם. אולי בגלל נתניהו, בטח באחריותו. כחובש מרפאה רובאי 2 הייתי תמיד בטוח שבכל רגע נתון יש מטוס קרב בשמי ישראל בכוננות כמו שיש לי שומר בש.ג של הבסיס ואם לא מטוס אז כטב"מים. בשורה התחתונה – התרחיש שלפיו מחבלים חודרים במאותיהם לישובי העוטף נידון בפומבי שנים לפני הטבח ולא חיל האוויר ולא חילות היבשה והים היו מוכנים לו.
התרחיש בהיקף כזה מעולם לא נידון
על אף שקטונתי, ברצוני לחזק את תשובתו של עומר. שאלתי לוחם וותיק בסיירת מטכ״ל שאלה דומה, ותשובתו הייתה זהה – הם אכן התאמנו על תרחישי חדירה ממספר מוקדים בו״ז, אך רחוק מאוד מההיקף שהיה בפועל.
א. לא כתבתי לגבי ההיקף, כתבתי 'במאותיהם', האם התגובה של צה"ל ביום הטבח התאימה לתרחיש כזה? תרחיש של עשרות?
ב. מה שאתה טוען מאוד מוזר. הרי לפי ההערכות של צה"ל היו בין 20,000 ל30,000 אנשי חמאס ברצועה. איך לא נלקח בחשבון תרחיש של חדירה המונית?