ראש הממשלה שלי,
אנסה להתגבר על הכאב שחשתי כאשר קראתי שגם ביום הזכרון לרצח רבין, בחרת לעסוק בקורבנות האישית שלך, תוך נסיון לספר שהאמת שלך היא האמת ההיסטורית, ואנסה לנהל איתך שיחה על מנהיגות ואחריות.
אני לא רואה בך אשם ברצח רבין, אני משוכנע שלא רצית שכך יקרה, ושכמו רוב עם ישראל לא האמנת שיהודי יכול לרצוח את ראש הממשלה, גם כאשר היו אנשים שהזהירו ואמרו (גם לך) שהאווירה יכולה להביא לרצח. גם רבין, למרות שהוזהר, סירב ללבוש אפוד, כי לא האמין שזה יכול לקרות. יש הבדל, בין מה שאנחנו אומרים במודע לבין יכולתנו להפנים זאת, כפי שאפשר לראות היה רק לאחרונה בסוגית המנהרות בעזה.
אבל כאן מגיע ההבדל בין אשמה לאחריות, ובתור מנהיג האופוזיציה אז, וראש הממשלה היום, יש לך אחריות. אחריות על הובלת תהליכים חברתיים, אחריות לנסות להקטין תופעות שליליות. אינך שולט על הנעשה, כל אדם אחראי על מעשיו, אבל אתה מניע מגמות. מחד, אתה יכול ללבות פחדים, לעודד שיסוי ושינאה בין קבוצות האוכלוסיה, להבין שלא כולם צריכים לקבל את גדולתך ושיכולים לבקר אותך בלי הרף. מנגד, אתה יכול לנסות לנסות לצאת כנגד תופעות כאלו, יכול להודות בכך שהיתה הסתה שהיתה לה תרומה לרצח רבין ולנסות לקדם דיאלוג על גבולות השיח, על מהי הסתה ומה ויכוח פוליטי לגיטימי.
על הבחירה שלך במה מהאפשרויות אתה בוחר, אתה אחראי. זה לא יעצור גזענות ואלימות מילולית שמשתוללות ברשתות החברתיות, אבל זה יקטין תופעות אלו, או לחילופין יגביר אותן. אתה אחראי לכך שאתה בוחר להימנע מגינוי קמפיין השתולים גם נגד 'שוברים שתיקה' וגם 'שתולים באמנות', אחראי לעידוד ההקבלה שיש בשיח בין שמאלנים לבוגדים, אחראי לסרטון שעמותות השמאל מסיעות את הערבים לקלפיות באוטובוסים, ואחראי גם לטענתך המרכזית מול אילנה דיין שהיא שמאלנית קיצונית.
אז במקום כל אלו, בוא תוביל את הדיון על מגבלות השיח, תגביר את הנכונות לדיאלוג בין הקבוצות באוכלוסיה, כמו שצריך בדמוקרטיה, תהיה נכון לקבל ביקורת ותזכור שבתור ראש ממשלה אתה אחראי, לא על מה שקורה, ולא על מה שאחרים צריכים להיות, אלא על מה שאתה עושה ועל איך שאתה מנהיג.