דו״ח המודיעין בארה״ב – משמעויות

לפני כשבוע פורסם דו"ח המודיעין השנתי, כמובן בגרסה פחות מסווגת, שהוצג לסנאט ע"י ראשת ה-CIA ג'ינה הספל. כמובן שהדו"ח נוצל גם לתקוף פוליטית את הנשיא טראמפ (עוד רגע אנסה לנתח את המשמעויות), אבל התרומה של פרסום כזה לויכוח הפוליטי לא תסולא מפז. הלוואי ואמ"ן יוכל לפרסם דו"ח לא מסווג של הערכת המודיעין, מעבר לקלישאות על הסבירות למלחמה והנפיצות של האזור. נוכל לקבל זווית שאיננה התעמולה השלטונית הרגילה. זאת לא ביקורת על נתניהו – בוגי יעלון כראש אמ"ן חלק על הנחות העבודה של פרס, מרבית גורמי המחקר באמ"ן העריכו שהאינתיפאדה השניה לא היתה יזומה ע"י ערפאת ויש עוד דוגמאות לסתירות שלא הובאו לידי הציבור.

להלן, עיקרי הדו"ח והפרשנות שלי על המשמעויות:

צפון קוריאה:

משטר קים רואה את היכולת הגרעינית (ייצור, רש״ק ואמצעי שיגור) חיונית לשרידותו, ולכן הוא לא צפוי לוותר עליהן במלואן. יש כאן רמיזה לכך שייתכן שצפון קוריאה תהיה מוכנה לוותר על חלק מהארסנל שלה למען תמורות משמעותיות, כפי שבא לידי ביטוי בנאום קים. בנאום הוא אמר שהוא יהיה להתקדם לקראת פרוק מלא מגרעין של חצי האי הקוריאני, בתנאי שיהיו צעדים ממשיים של ארה״ב. זאת הצהרה קבועה של המשטר הצפ״קי מזה שנים, שהפסקת נוכחות אמריקאית בחצי האי וסיום התרגילים הצבאיים משותפים לארה״ב ודרום קוריאה הן חלק מפרוז חצי האי. לחילופין, איים קים בחידוש הניסויים הבליסטיים אם לא תהיה התקדמות. במקביל, יש המשך פיתוח יכולות גרעיניות, באופן שסותר את הנכונות לכאורה לפרוק.
אחרי הפיסגה עם טראמפ (וגם לפניה) קים הוא בעל קלפי המיקוח הממשיים ביד (רמז לאיראן?). הפיסגה אפשרה לקים הישגים, פגישות עם נשיא הדרום והקלה בסנקציות הסיניות, כאשר בתמורה לפיסגה הוא הפסיק ניסויים בליסטיים, שניתן לחדש אותם בקלות. הקלפים של ארה״ב חלשים יחסית, בהנחה (שלי) שתקיפה אינה חלופה ריאלית, והמתיחות מול סין לא תאפשר גיוס שלה לנושא.

איראן:

בתחום הגרעין – ממשיכה להימנע מפיתוח יכולות קריטיות להשגת נשק גרעיני. יחד עם זאת, מאיימת בחידוש פעילות גרעינית (העשרת אורניום ברמה גבוהה יותר) שנאסרה עליה בהסכם JCPOA, במידה ולא תזכה להטבות הכלכליות שההסכם הבטיח לה. ממשיכה לפתח יכולות בליסטיות, שעלולות לקצר את משך הזמן לפיתוח יכולת גרעינית, כיוון שחלק מהטכנולוגיות דומות.
המודיעין האמריקאי סותר את עמדת הבית הלבן לעזיבת ההסכם. המשמעות היא, שאיראן עדיין מאמינה שהסכם הגרעין יכול להיטיב איתה כלכלית ולכן כדאי לגרום לאירופים לקיים אותו. אכן, ראינו השבוע כאשר שהאירופים חנכו מנגנון כלכלי עוקף סנקציות למסחר עם איראן. https://www.gov.uk/government/news/joint-statement-on-the-new-mechanism-to-facilitate-trade-with-iran
אמירה מעניינת שאיראן ממשיכה לפתח נשק כימי בניגוד לאמנה להפצת נשק כימי.

סוריה:

אסאד ישאף להשתלט על השטח במזרח המדינה ולהגדיל בהדרגה את אזורי המשילות שלו. המומנטום של אסאד דוחף אותו להימנע מהסכם פשרה כלשהו, מתוך ראיה שהוא בדרך לנצחון מוחלט. רוסיה ואיראן ימשיכו לבצר את מעמדן בסוריה. השיקום של סוריה צפוי להימשך לפחות עשור, אחרי נזקים של 400 מיליארד דולר. איראן תשאף לתרגם את ההישגים הצבאיים שלה בסוריה ועיראק להשפעה פוליטית והגברת הנוכחות שלה. היכולת הצבאית שלה בסוריה הודגמה ע״י תקיפות של כוחות דאעש ע״י מל״טים וטילים. במקביל, תמשיך לאתגר את ערב הסעודית ואיחוד האמירויות באמצעות התמיכה בחות׳ים, להם היא מספקת גם טילים בליסטיים ומל״טים.
המשמעות שמשטר אסאד זקוק לאיראן כדי לצלוח את העשור הקרוב ולהחזיר את "המשילות". הסיבה, הרוסים לא נותנים דבר בחינם, ואילו האיראנים יהיו מוכנים לסייע כלכלית בתקווה לתמורה האסטרטגית הנלווית. האיראנים מוכנים גם לספק מערכות נשק בזול, כדי להפיץ מחוץ לאיראן את תוצרי התעשייה האיראנית ונשק יהיה חיוני למשטר אסאד כדי לשרוד (גם בבית וגם מול ישראל). הרוסים ימשיכו לספק את מעטפת ההגנה הנדרשת ולמכור נשק חיוני אותו האיראנים לא יוכלו לספק. בשנה הקרובה המאמץ המדיני המוביל של פוטין יהיה להפוך את ההישגים הצבאיים להסכם שמקדם את האינטרסים הרוסיים: להגביר את השפעתה המדינית באזור; להגדיל את מכירות הנשק; להיות המגשרת בסכסוכים המרכזיים כולל הישראלי-פלשתיני ובאפגניסטן.

שת"פ אסטרטגי רוסי-סיני:

הרוסים והסינים מגבירים את שיתוף הפעולה האסטרטגי ביניהן במטרה לעצב סדר עולמי נוח יותר עבורן, בהתבסס על הספקות הגוברים במודל הדמוקרטיות הליברליות. הסינים הפכו לתורמת השניה לכוחות שלום של האו״ם והשלישית לתקציב הכללי. זה מאפשר לה למנף השפעה על סוגיות חשובות עבורה כמו זכויות אדם (צמצום הביקורת בנושא) וטאיוואן. השתיים יפעלו דרך מועצת הבטחון לקדם נרטיבים בנוגע לריבונות שמתאימים להן.
הסינים ישווקו את המודל של הדיקטטורה הקפיטליסטית כחלופה למודל האמריקאי, בעיקר באיזור האסיאתי.
אחרי נסיגת ארה״ב מההסכם הטראנס פאסיפי סין מנסה למלא את הואקום בקידום ברית עם ASEAN, הברית הדרום מזרח אסיאתית. הסינים מגבירים את התלות של מדינות באזור, כמו בורמה לה הסינים מעניקים הגנה מפני הסנקציות שהוטלו עליה, בגלל הטיהור האתני שהמשטר מבצע. גם הרוסים מקדמים אינטרסים במדינות האזור שחלקן נכונות לקשר כדי להימנע מתלות מוחלטת בהגמוניה הסינית. קמבודיה גולשת לעבר אוטוקרטיה, וסבירות גוברת לנוכחות צבאית סינית במדינה. גם תאילנד מתנדנדת, וההבטחה לקיום בחירות ע״י המשטר המכהן מוטלת בספק.

נראה לי שהמודיעין האמריקאי רומז פה, שלעובדה שטראמפ מפנה עורף לערכים (קידום דמוקרטיה, הסכמים מולטילטרליים, בריתות הגנה) שהביאו את ארה"ב לעצב את הסדר העולמי, יש השלכות שליליות שכרגע רואים רק את הסימנים הראשונים שלהם. המאבק של טראמפ בסינים מתמקד בסחר ומכסי מגן, ולא בקידום אסטרטגיה אמריקאית רחבת היקף באסיה. סין קופצת על המציאה, ומנצלת את החשש של בעלות הברית האמריקאיות מעזיבת טראמפ את ההסכמים המשותפים. הדברים באו לידי ביטוי גם במכתב ההתפטרות של מאטיס.

סוגיות אזוריות נוספות:

טרור איסלאמי –
דאעש – בעיראק וסוריה קיימים עדיין אלפי לוחמים ב-8 ענפים, למרות אובדן הטריטוריה בשליטתו, בעלי יכולת מבצעית להוציא פיגועים. הקרבות בעיראק וסוריה יצרו טרוריסטים בעלי יכולת מבצעית ברמה טובה, שפעילותם התפשטה גם לאסיה ואפריקה.
אל-קאעידה – ממשיך לנסות להוציא פיגועים נגד המערב, למרות שבפועל מצליח לבצע פעולות מקומיות בלבד.
איראן וחיזבאללה – ממשיכים להרחיב את פוטנציאל היכולת להוציא פיגועי טרור.

עיראק –
הממשלה לא מצליחה להקים מוסדות ראויים על מנת לקדם יציבות שלטונית במדינה. יהיו לה אתגרים מגורמים סונים (דאעש) ומליציות שיעיות.

מרוץ הגרעין בין המעצמות:
רוסיה – מפתחת טילים גרעיניים במהירות חסינה למערכות הגנה, ופיתחה טילי שיוט שסותרים לטענת ארה״ב את ההסכם למניעת פיתוח טילים לטווח בינוני.
סין – משדרגת את המערך הגרעיני שלה, כולל יכולות מהים, ובכוונתה לפתח מפציץ גרעיני.

מחקר אקדמי – היתרון האמריקאי קטן בצורה עקבית לאורך עשרים השנים האחרונות. המתחרה העיקרית שצומחת היא סין. היתרון העיקרי נותר במחקר הרפואי שמהווה שליש מציטוטי המחקרים בעולם.

הדו"ח המלא