מאמר מעניין שהתפרסם ב-The Atlantic לפני שנה וחצי על ההשפעות שנובעות מהימצאות בעמדות כוח על המוח האנושי.
https://www.theatlantic.com/magazine/archive/2017/07/power-causes-brain-damage/528711/
ההיסטוריון הנרי אדאמס תיאר כוח כ- "A sort of tumor that ends by killing the victim’s sympathies".
הפרופסור לפסיכולוגיה דאכר קלטנר ( Dacher Keltner) חקר בשטח ובמעבדה, במשך שני עשורים, אנשים שנמצאו בעמדות כוח. הממצאים מראים שאנשים אלו התנהגו כמי שסבלו מפגיעה טראומטית במוח: הפכו לאימפולסיבים יותר, פחות מודעי סיכון ומשמעותית פחות מסוגלים לראות את זווית הראיה של אנשים אחרים.
הנוירולוג אובהי סוחווינדר (Sukhvinder Obhi) מצא ממצאים שתואמים לזה. אנשים בעמדות של כוח סובלים מפגיעה באזור האחראי על "שיקוף" שיכולה להעיד על בעיה להרגיש אמפתיה. בכך הוא מאושש את פרדוקס הכוח של קלטנר: "כאשר נמצאים בעמדת כוח, מאבדים את הכישורים שסייעו להגיע לעמדה זו.
במחקר מ-2006, אנשים בעמדת כוח נכשלו פי 3 יותר לצייר את האות E על המצח של עצמם באופן שיראה טיבעי לאלו שמתבוננים בהם. הם גם נכשלו יותר להבין כיצד אנשים מרגישים בציור, ובמקרים אחרים הבינו פחות טוב כיצד אנשים מפרשים דברים מסויימים.
הניסויים כמובן היו מורכבים יותר – נבחנו סטודנטים שהוצבו בעמדת כוח רגעית, ואכן הביצועים "האמפתיים" שלהם היו פחות טובים ממקבילים שלהם, אבל התופעה לא היתה קבועה ואחרי שהוצאו מתפקיד הכוח הביצועים שלהם היו רגילים בניסוי המשך.
אח"כ נבחנו אנשים שנמצאו בעמדות כוח לאורך הרבה זמן ואצלם היכולת האמפתית היתה פגומה גם אחרי שהוסברה להם התופעה במפורש. התופעה היתה קבועה.
מחקר מעניין שפורסם על נשיאי ארה"ב וראשי ממשלת בריטניה (David Owen; Jonathan Davidson) הגדיר לראשונה את "סינדרום ההיבריס" כהפרעה פסיכולוגית (נכנסה ל-DSM) שנובעת מהימצאות בעמדת כוח, בעיקר כוח שהושג בעקבות הצלחה מהממת, מוחזק למשך מספר שנים וכאשר יש מגבלות מועטות על כוחו של המנהיג. בשונה מרוב ההפרעות האישיות שמופיעות בתחילת הבגרות, זאת אחת ההפרעות הנדירות שיכולות להופיע בכל גיל, כיוון שכוח משנה את מבנה האישיות. https://academic.oup.com/brain/article/132/5/1396/354862.
יש 14 סימפטומים לאנשים שסובלים מתסמונת ההיבריס:
- ראית העולם כמקום להאדרה עצמית דרך שימוש בכוח.
- נטייה לפעול בעיקר כדי לשפר את הדימוי העצמי.
- דאגה לא פרופורציונלית להצגה ולתמונה.
- הצגה של קנאות משיחית והתעלות ביכולת הנאום.
- מקשר את עצמו לאומה או לארגון.
- משתמש ב"אנחנו" במהלך שיחה.
- מראה בטחון עצמי מופרז.
- מפגין זלזול בוטה באחרים.
- מראה דין וחשבון רק לאלוהים או להיסטוריה.
- מציג אמונה לא מעורערת של צדק בפני האלוהים או ההיסטוריה.
- אובדן קשר עם המציאות.
- נטיה לחוסר מנוחה, פזיזות ואימפולסיביות.
- מדבר על יושר מוסרי כדי להימנע משיקולי מעשיות, עלות או תוצאה.
- מתעלם בצורה מופגנת מפרטים הכרחיים למימוש מדיניות.
האם יש מה לעשות – לא וקצת כן.
יש מחקר שמצא שאנשים בעמדות כוח אשר בילדותם חוו אסון עם נפגעים רבים זהירים יותר מאשר אלו שלא, https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/jofi.12432.
המלצת הבית היא לנסות למצוא מקומות שמורידים אותך לריצפה ומחייבים אותך להתנהג כאחד האדם, בקיצור לשחרר.
כאשר Owen, אחד מכותבי המחקר על הנשיאים, שסובל מהיבריס בעצמו, נשאל מה הוא עושה כדי להקטין את הפגיעה, הוא ענה שהוא צופה בסרטים דוקומנטריים על אנשים רגילים, מנתח אירועי היבריס מעברו ומשתדל לקרוא מכתבים של אנשים שנכתבו עבורו.
השוואות נוספות באחריות הקוראים.
פינגבאק: עמר דנק: חטא היוהרה - היבריס: השפעות הכוח על המוח - ייצור ידע
מתאר יפה את בית המשפט העליון שלנו.
אין לי פתרונות פשוטים מהשרוול, ואני גם לא בטוח שיש אפשרות להעלים את הבעיה, או לעצב מציאות כפי שאתה מתאר. אכן, יש בעיה להגדיר מהו נצחון והאם הוא בכלל קיים
במונח היווני היבריס גם מתואר כהאדרה עצמית על חשבון האחר, מה עושה קורבן ההיבריס של אחר אם כן כדי ליישר את הפגיעה מהמקור ?